.jpg)
בעיני רוב האנשים, הודאת נאשם בעבירה היא הראיה הטובה ביותר, שאחת דינה לבסס את אשמתו של הנאשם.
ואם הדברים אמורים בסתם עמך, אזי ודאי שדבר זה נכון לגבי שוטרים, תובעים וגם כמעט כל השופטים. כל אלו רואים בהודאת הנאשם כראיה הטובה ובדוקה ביותר להוכחת אשמת הנאשם, אם כי כמובן, פתוחה בפניו הדרך לטעון נגד כשרות ראיה זו כשעליו להוכיח שהודאתו לא ניתנה מרצון חופשי. ודבר זה קשה ביותר.
בהרבה מקרים הנאשם לא מצליח לשכנע את בית המשפט שהודאתו ניתנה שלא מרצון חופשי
ראה למשל משפטו של אל עובייד הבדואי שהורשע ברצח חנית קיקוס אפילו שכל הודאתו נסתרה על ידי הממצאים בשטח, או רציחתה של תאיר ראדה שבה הורשע רומן זדורוב למרות שרוב העם סבור שהוא לא אשם כי גם אצלו, הממצאים בשטח סותרים את הודאתו.
נתחיל עם אל הוזייל. לפי הודאתו הוא ביצע את הרצח והטמין את הגופה באיזה מגרש גרוטאות. לאחר חיפושים נמרצים לא נמצא שם דבר, והגופה נמצאה לבסוף במרחק עשרות קילומטרים משם תחת איזה גשרון שאל הוזייל כלל לא חלם עליו. ובכל זאת, הרשעתו אושרה בבית המשפט העליון. מתברר לאחרונה שהוא זכאי לניכוי שליש מתקופת מאסרו אם הוא יודה, והוא לא מוכן להודות ומוכן להמשיך ולשבת בכלא.
גם לגבי זדורוב, טביעות הנעל על בגדי הנרצחת אינן שלו ואין בתא השירותים בה נמצאה שום ממצא שמתאים לו - והוא בכל זאת הורשע גם בבית המשפט העליון למרות שהמומחה העולמי הטוב ביותר לטביעות נעליים פסק שאין כלל טביעות נעליים שלו על בגדי המנוחה כלומר שאין שום ראיה נגדו כי אם יש ראיות לאנשים אחרים שהיו במקום נוכח הטביעות על הרצפה - חוץ מהודאה שהוא חזר בו ממנה.
הבה נחשוב בהיגיון: משום מה אנו מאמינים לנאשם כשהודה בעבירה ולא מאמינים לו כאשר הוא חוזר בו מההודאה
זה דבר בלתי נתפס. אם הוא אמין ואתה מאמין להודאתו עליך גם להאמין כשהוא חוזר בו ממנה אי אפשר לומר שהודאתו אמינה וחזרתו ממנה אינה אמינה. מה גם. שהודאתו לרוב ניתנת אחרי חקירה ארוכה על ידי המשטרה בתוך המיתקן המשטרתי שאינך יודע בדיוק מה נעשה שם, ואילו חזרתו נעשית בתנאים חופשיים ללא לחץ או שלא יודעים מה נעשה שם.
מבחינת ההיגיון, יש להאמין יותר בקלות לחזרתו מהודאה מאשר הודאתו. הדבר גם מאשר את חוכמת חז"ל שכבר אמרו לפני 2,000 שנה שאין להאמין להודאת נאשם באשמתו מהנימוק שאים אדם משים עצמו רשע. ובגין כך, הודאות לא מהוות ראיה להוכחת אשמתו.
לפיכך, אני אומר שהודאה אינה ראיה טובה ביותר או שהיא כלל לא מהווה ראיה כי אם תוכנה. למה כוונתי? אם ההודאה מחדשת דברים שלא ניתן לגרוס שנאשם שלא ביצע את העבירה יודע עליהם. כלומר, לא עצם ההודאה מהווה ראיה אלא תוכנה של ההודאה מהווה ראיה. כמובן שיש להיזהר מאד מהסקת מסקנות זו כי ייתכן שהנאשם למד את הפרטים שהוא לא אמור לדעת מגופים חיצוניים כמו השוטרים.
המסקנה העולה מכל זאת הינה שהודאה לרוב אינה מהווה הראיה הטובה ביותר כי אם אינה ראיה כלל כאשר הנאשם חוזר בו ממנה, ולא ניתן להסתמך עליה להרשעת הנאשם, וודאי לא כשהיא ראיה יחידה.
ההסתמכות על הודאה גורמת גם שמאמצי החוקרים לא מכוונים למציאת ראיות אלא להשגת הודאות, דבר שהינו פסול כי על ידי כך לא מחפשים ראיות למעשי הפשע ולמבצעו אלא רק מתרכזים בניסיונות לשבור את החשוד עד שיודה.
