החזרת רישיון לאקדח בבית משפט לעניינים מינהליים

כידוע, אדם שעומד לדין ויש לו רישיון לנשק, בהרבה מקרים הרישיון נלקח ממנו, או כאשר מגיעה העת לחדשו המשטרה לא נותנת לו, כשבעצם המשרד לביטחון הפנים לא נותן לפי המלצת המשטרה.

הדבר נכון לא רק כאשר אדם נאשם בשימוש אסור בנשק. אפילו מקרים שבהם אדם השתמש בנשק באופן אסור, כגון בעל חברת שמירה שנותן לאחד מהשומרים לשאת עליו נשק בלא רישיון, ואפילו שאותו שומר הוא שוטר בדימוס ובעל ידע רב בשימוש בנשק, ולא רק כי אם התקבל מידע שבאותו לילה עומדת כנופיה לשדוד את המקום שעליו שומר אותו שומר, ולכן מתוך סכנת נפשות חובה לתת לו לשאת נשק.

מאחר שאותו שומר נתפס הוא הועמד לדין, וגם בעל חברת השמירה שמסר לו את הנשק של החברה, וזה מקרה שמבוסס על מקרה אמיתי.

בעל חברת השמירה סיים את ההליך ללא הרשעה, אך גילה שלא יוכל לקבל את רישיון הנשק בחזרה

אי אפשר להכחיש את פליליות המעשה אלא רק לטעון לגבי העונש. כמובן, העונש הקל ביותר שניתן לבקש הוא אי הרשעה, וכאן היו הליכים רבים וריבים עם שירות המבחן וכל מיני פטנטים עד שהושגה הסכמתם לאי הרשעה. הם טענו שהוא יכול לחזור על המעשה הזה שוב, אף שברור כי אין סיכוי שייתן שוב לשומר נשק. אז איך מבטיחים דבר כזה? ובכן, הדרך שנמצאה היא תיקון התקנון של החברה שבו נאמר שלאותו מנהל אין זכות לחלק נשק.

אגב, דבר זה מראה את כל מה שאני טוען כל הזמן, שבכדי להיות סנגור פלילי מעולה ביותר עליו לשלוט בכל מכמני המשפט האזרחי. סנגור שלא מכיר את דיני החברות לא היה חושב על פתרון כזה.

והנה, לאחר שהאיש יצא שמח וטוב לב מבית המשפט כאשר לא הורשע ורק קיבל עונש קל של של"צ, מתברר לו שהוא לא יקבל בחזרה את רישיון הנשק שלו, אך הוא זקוק לו נואשות לצורך עבודתו כי הוא מבלה הרבה בשטחים. כל הפניות למשטרה ולמשרד לביטחון הפנים נפלו על אוזניים ערלות.

הפתרון היחיד שהיה אפשרי במקרה כזה היה הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים, שמכונה הבג"ץ הקטן. מדובר במספר שופטים בכירים של בית המשפט המחוזי שש להם סמכות לדון במקרים שבהם היה דן בג"ץ בטענות נגד הרשויות. יש רשימה של מקרים שבהם לבג"ץ הקטן יש סמכות לדון, ובכך קטן העומס על הבג"ץ הגדול בירושלים.

הטיעון של אותו אדם היה שכאשר הוא לא הורשע, אי אפשר לקחת לו את הרישיון לאקדח. המשטרה טענה לעומת זאת שחוסר ההרשעה לא מבטל את המעשה הפסול שעשה, של מסירת אקדח ללא רשות לאחד מעובדיו.

בית המשפט החליט להשיב את הרישיון מתוך הנחה סבירה שאין בכך סיכון

השאלה שעמדה בפני בית המשפט המינהלי הייתה מה משמעותה של אי הרשעה. בעל חברת השמירה טען כי הטלת סנקציה עליו בלא שהורשע, מעידה שיש לגביו אישום במשהו, ולכן זה לא נקרא אי הרשעה. ואם הוא יצא בלא הרשעה, אי אפשר להטיל עליו שום מגבלה מינהלתית כלשהי. המשטרה ענתה כי עובדה שגם ללא הרשעה מוטל עונש על נאשם כגון של"צ, דהיינו שירות לתועלת הציבור.

השופט החליט לתת לו את הרישיון מתוך הנחה סבירה ביותר שאין בו שום סכנה, מכיוון שלא השתמש באקדחו אלא מסר נשק של חברת השמירה לשומר, ואם הוא לא הורשע, ובין היתר מכיוון שהביא החלטה של החברה שלא יוכל למסור נשק יותר, בו עצמו אין סיכון ואין שום סיבה לא לתת לו את הרישיון בחזרה.