פדופיליה ועבירות מין בקטינים

 

פדופיליה היא סטייה בה אדם חש נזקקות מינית לקטין שטרם הגיע לבגרות מינית, דהיינו, לילדים רכים. זו סטייה מסוכנת לכלל הציבור מאחר שהפגיעה של פדופיל בילדים קטנים היא רעה וקשה, ויש להצטער על הענישה המקלה בארץ לגבי סוטים אלו. מן הצדק היה לכלוא אותם עד סוף חייהם כדי שלא יצאו לחופשי ויתקפו שוב קטינים – דבר שתמיד קורה. לא יתכן שפדופיל יצא ויחזור לכלא כמה פעמים.

 

הענישה הקלה של בתי המשפט גורמת לכמות גדולה מאד של פדופילים להסתובב חופשי ולנסות לצוד ילדים למימוש תאוותם. האופן היחיד שבו ניתן יהא לשחרר פדופילים הוא סירוס, בין גופני ובין כימי. כל דרך אחרת של שיקום רק גורמת לנזקים עצומים לחברה.

 

מנגד, המחוקק מעניש מי שמקיים יחסים עם קטינים שכבר הגיעו לבגרות מינית. גם זו נחשבת עבירה חמורה, אך אין בינה לבין פדופיליה דבר. נזכור שבחברות מסוימות, כגון, בין עולי תימן או חסידי פולין, מקובל היה להשיא ילדות בנות 12 שהגיעו לבגרות מינית. זו אינה פדופיליה בשום פנים ואופן, אלא רק יכולה להיחשב כעבירה בחברה מסוימת וכדבר מקובל בחברה אחרת.

 

החוק הפלילי בארץ קבע שקיום יחסי מין בהסכמה עם קטינה בת פחות מגיל 14 הינו אונס. המחוקק יכול להחליט כך, אך הוא לא יכול להחליט שזו פדופיליה, שהינו מושג מדעי. אם מדובר בילדה שלא הגיעה לבגרות מינית זו אכן פדופיליה, אך אם מדובר בנערה שהגיעה לבגרות מינית אין זו פדופיליה. ואכן, המחוקק לא משתמש במושג זה, ורק עיתונאים ושוטרים, ובזמן האחרון גם תובעים ושופטים, עושים שימוש שגוי במושג זה.

 

המחוקק גם קבע שקיום יחסים עם נערה בת יותר מ 14 שנה ופחות מ 16 שנה הינו עבירה פלילית ברת עונש של 5 שנות מאסר, שלמרות חומרתו הינו עונש קטן בהרבה מהעונש על אונס. שוב, המחוקק רשאי להחליט כל מה שהוא רוצה, אבל מי שמורשע בעבירה כזו אינו פדופיל, מאחר שנערה כזו כבר מזמן הגיעה לבגרות מינית. הוא רק עבריין שעבר על החוק.