.jpg)
התשובה לשאלה זו מורכבת. כידוע, מתלוננות בעבירות מין, מכל סוג שהוא, (מעשה מגונה, אינוס, מעשה סדום) אינה רק חווה קשיים כאשר היא נדרשת להגיש תלונה במשטרה, כי אם גם בהמשך ההליך, אשר בו הינה נדרשת, לספק לחוקרי המשטרה תשתית עובדתית מספקת ולעיתים קרובות גם להתמודד בעימות פרונטאלי מול החשוד.
ענין זה דורש תעצומות נפש אדירות, גם ממי שחוותה אירוע אלימות כזה שלא כלל שימוש בחומרים אסורים. אם כך הדבר, אז מקל וחומר, כאשר התלונה מתבססת על אירוע שבו חלקים מהזיכרון של המתלוננת נמחקו. פשוטו כמשמעו. הסיבה לכך נעוצה כמובן בסוג החומר שאותו נטלה, למרבה הצער אף ללא ידיעתה.
נציין בקצרה כי הסם המדובר הינו חלק מקבוצת סמים ותרופות שאחת מתופעות הלוואי שלהם הינה טשטוש, הרדמה ופגיעה בזיכרון. אגב, במינונים גבוהים עשויים סמים אלו לגרום למוות. "סמי האונס" הנפוצים הם רוהיפנול (היפנודורם), קטמין ו ghb. - המדובר אם כן בסמי הרדמה חזקים שמקורם בתעשיית התרופות. אך למרות היותם סמי הרדמה, מינונים קטנים מהם גורמים לתחושת אופוריה, טשטוש, עוררות מינית ועוד, אשר לגבי המשתמשים בהם במודע נתפסות כתחושות רצויות.
כיצד סם האונס משפיע על יכולתה של מתלוננת לספק פרטים עובדתיים?
הבעיה כאמור מתעוררת כבר במשטרה, כאשר המתלוננת אמורה לספק פרטים עובדתיים רבים החל מהשלב שבו הכירה את החשוד, ועד השלב שבו מצאה עצמה במיטתו. כבר בשלב הזה, מעבר לתוצאה הסופית שהינה קיום יחסי מין שקרוב לוודאי נעשה ללא הסכמה מודעת, מרבית הנאנסות אינן יכולות להסביר כיצד הגיעו כלל למצב שבו קיימו יחסי מין עם החשוד. כלומר, קיים פער גדול בזיכרון שאותו תאלץ ותתבקש הנאנסת להשלים, ולרוב היא תתקשה לעשות כן.
במצב דברים זה, ולמרבה הצער, עבודתו של סניגור של חשוד בעבירות מין שבוצעו תוך שימוש בסם האונס הופכת למשימה פשוטה במיוחד. הרי ידוע כי אחד מעקרונותיו היסודיים ביותר של המשפט הפלילי הוא כי אדם לא יישא באחריות פלילית לעבירה, אלא אם בית המשפט סבור כי אחריותו הוכחה מעבר לספק סביר. סעיף 34כב(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 קובע כי במידה וספק זה לא הוסר מעל הנאשם, יש להפעיל את הסייג ולהימנע מהרשעתו של האחרון.
מכאן אנו יכולים להסיק כי ככל שיוגש כתב אישום נגד חשוד בעבירות כאלה, עשויה המתלוננת להתבקש להעיד על דוכן העדים, ושם היא צפויה לעמוד בחקירה נגדית קשה במיוחד ולנסות לספק הסברים ולהשלים את הפערים שהחסירה בגרסתה במשטרה.
הסניגור יבקש בעצמו להשלים את הפערים בגרסת המתלוננת, ולהצביע על כך שגרסתה אינה מתיישבת עם המציאות או עם ממצאים אחרים שנאספו בתיק. משימה זו כפי שהסברנו לעיל עשויה להיות קלה במיוחד שהרי אדם שזכרונו בוגד בו, ובאופן טבעי חלקים ממנו נמחקו ושוחזרו על ידי חוקרי המשטרה, אינו באמת יכול לתמוך את גרסתו באופן הרמטי, שהרי למעט התוצאה הסופית, קרי, קיום יחסי מין שלא היו בהסכמה, יתר הפרטים הינם בבחינת "חור שחור", שאותו כל אחד מהצדדים במשפט הפלילי, יבקש למלא, בהתאם לצרכיו.
התוצאה הסופית עשויה אם כן להביא לזיכוי מחמת הספק, ומשעה שגם הפרקליטות מבינה זאת, ברוב המקרים יגיעו נאשמים כאלה להסדרי טיעון מרוככים במיוחד, ובמאמר ניסיתי להסביר מדוע כמעט בלתי אפשרי להרשיע נאשם שביצע עבירת מין תוך שימוש בסם האונס, והייתי ממליץ למשטרה להחמיר עם עבריינים שמחזיקים בסם הזה, גם אם לא הוכח כי נעשה בו שימוש.
