במסגרת הנכות הכללית קיימת אפשרות שנכה ולו נכות העולה על 40% ובכלל זה פריט נכות אחד של 25% יהיה זכאי לקצבת נכות כללית אם נפגע כושר העבודה שלו לפחות ב-50% (במקרה כזה המדובר בנכות חלקית, 60% קצבה, 65% או 74%). במקרה כזה יכול הנכה לעבוד חלקית ולקבל קצבה חלקית והשילוב הוא שילוב מבורך. אלא מה?


מבחן ההכנסה שולל את הקצבה


כאן מופיע מבחן ההכנסה. נכה שעובד חלקית ומשתכר מעל 5,400 שקלים לערך (ברוטו!) אינו זכאי לקצבה כלשהי – גם בנתונים שלעיל. את הנתון הזה הכרחי לשנות. יש להעמיד את ההכנסה ה"שוללת", במקרה כזה לפחות על השכר הממוצע שעומד היום על כ-9,400 שקלים.


מי שאין השתכרותו מגיעה לשכר כזה, ראוי ורצוי שהביטוח הלאומי יתמוך בעובד נכה ויעודדו להוסיף ולעבוד ע"י תוספת קטנה הנגזרת מהקצבה. פועל יוצא מהחסימה של נכה "עובד ומשתכר", הוא קומבינות שנעשות כדי שהנכה לא יצא חסר – החל מעבודה בשחור וכלה בהעברת עסק לקרובי משפחה וכיוצא באלו.


המסגרת קשיחה מדי, יש לאפשר לנכה לעבוד ולהשתכר סכום גבוה יותר ועדיין לשלם לו "שכר עידוד" באופן מדורג ואולם אין יתרון בהשתכרות שוללת שהיא על הסכום הנמוך. כדי שיהיה טעם לאותו "שכר עידוד", יחד עם הקצבה החלקית ראוי שיגיע הנכה לסכום שניתן לחיות ממנו (ועוד יותר למפרנס יחיד) והרמה של השכר הממוצע כקריטריון להכנסה זו נראית נכונה בהתחשב בכך.


מקרה לדוגמא


נכה בשיעור 44% לאחר כריתת שד וטיפול פוסט אונקולוגי שנכותה נקבעה בקשר לכך, עצמאית זעירה ומשתכרת 5,800 שקלים ברוטו, הגישה תביעה לנכות כללית ונענתה כי לא תקבל קצבה או שכר עידוד בשל גובה הכנסתה. הדברים אינם עולים בקנה אחד עם עידוד הנכים לצאת לעבוד, במקרה כזה העידוד הוא שלילי דווקא – להסתיר את הכנסתה או להנמיך אותה (לעבוד פחות).


יש לעשות את ההתאמות הנדרשות כדי שהנכים, למרות שקשה להם, יצאו ויעבדו, ולאפשר להם להתפרנס כשהמדינה עוזרת לפצות על הקושי הנובע מן הנכות.


לגבי שכיר שחלה ונבצר ממנו זמנית להמשיך בעבודתו, ראוי לדעת כי כל עוד לרשותו ימי מחלה ציבורים אצל מעסיקו, לא יקבל קצבת נכות כללית עד שימצה את ימי המחלה. יש מקום בתקופת ביניים זאת, לסיים את מהלך בדיקת הזכאות הרפואית ואי הכושר - ועם סיום ימי המחלה בתשלום - יחל הנכה לקבל קצבה לפי מה שנקבע לו.


מחלות כרוניות לרבות דלקת פרקים, IBD (קרוהן וקוליטיס כיבי) והפרעות בתחום הנפשי "זוכות" לקביעת פרקי זמן ארוכים (לעיתים שנים במצטבר) של נכות זמנית. ככל שהמדובר במצב שאורך פרק זמן ארוך וכל מה שניתן כדי לשפר אותו נעשה והנכה מטופל במחלה כרונית באופן קבוע ולא משתנה (תחזוקה) – ראוי ורצוי לדרוש את הגדרת הנכות כיציבה.


לעניין אחר, ידוע מקרה של חולה פוליו מילדות (2 רגליים -שיתוק מלא) שנקבעו לו 100% נכות פוליו (חוק הפוליו) 100% ניידות (לפי הסכם הניידות-משרד הבריאות) ואולם בתביעה המקבילה לפטור ממס הכנסה (מקבל פנסיה גבוהה) לפי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה - נקבעו לו משום מה 82% בלבד (נדרש מעל 89% לצורך הפטור ממס הכנסה). העניין כעת בערעור.


עצתנו: כשמגיע - לא לוותר. המלחמה על הזכויות דורשת התמדה ונחישות ומי שנלחם ינצח!


אין האמור לעיל בא במקום ייעוץ משפטי ואינו אלא סקירה כללית ובלתי מחייבת של הנושא.