אחריות לתוקף ויזה בנסיעה לחו"ל

רשלנות סוכני נסיעות בבדיקת תוקף אשרות שהייה (ויזה) חוזרת על עצמה בשנים האחרונות. ראוי להסיק מסקנות מפסק דין שהתקבל זה עתה בנושא. ומעשה שהיה כך היה:

ת.ק. 303/08 קרפנקוב נ' אופיר טורס, בימ"ש בחדרה, כב' הש' נילי פלד.

משפחת קרפנקוב (4 נפשות) תכננה טיול לארה"ב. כחודשיים לפני הטיול פנו לנתבעת, הציגו דרכוניהם לבדיקה ורכשו כרטיסי טיסה. לשלושה מבני המשפחה היו גם דרכונים צרפתיים וסוכנת הנסיעות אמרה כי אלו אינם חייבים בויזה.

רק לאב המשפחה שהיה בעל דרכון ישראלי הודיעה כי הנו חייב בהנפקת ויזה. על פי הכוונתה, פנה מר קרפנקוב לשגרירות ארה"ב וקיבל ויזה. כאמור, שלושת בני משפחתו (אם המשפחה + שני ילדים) לא עשו דבר בעניין עקב דברי סוכנת הנסיעות.

ביום הטיסה המיועד הגיעה המשפחה לשדה התעופה ואז התברר כי לתובעת- אם המשפחה- לא מאשרים לטוס כיוון שבדרכונה הצרפתי הייתה ויזה מהסוג הישן, ( מהסוג של טרום אסון בניני התאומים בארה"ב), לעומת שני ילדיה שנשאו דרכונים צרפתיים חדשים.

התובעים עמדו בפני דילמה קשה שכן לאם המשפחה לא ניתן לטוס ומדובר בביטול טיול שתוכנן למשך חודש ימים. סופו של דבר החליטו בני המשפחה כי שלושה יטוסו ואילו התובעת תישאר בארץ ותנסה לטפל בהליך מזורז לקבלת ויזה על מנת שתוכל להצטרף לבני המשפחה לאחר מספר ימים. אלא שהתברר כי לא ניתן לפתור הבעיה בטווח זמן קצר שכן היה צריך לשלוח את הדרכון הצרפתי שלה לצרפת וגם פנייה לקונסוליית ארה"ב לקבל ויזה לדרכון הישראלי של התובעת לא העלתה תוצאה.

לאחר שבני המשפחה המתינו בארה"ב שבוע ימים התברר כי התובעת לא תוכל להצטרף, החליטו לבטל הטיול וחזרו לארץ. התביעה הוגשה לפיצוי בגין כרטיסי הטיסה של בני המשפחה שטסו וכן נזקים בשל ביטול הטיול. (התובעת קיבלה החזר מלא על כרטיסה טרם התביעה).

הנתבעת טענה בהגנתה כי לא נתבקשה לטפל בויזה של התובעת, "ולמיטב זיכרונה" אפילו לא ראתה את הדרכון שלה. עוד טענה הנתבעת כי התובעים גרמו נזקים לעצמם בכך שהחליטו בכל זאת לצאת לטיול ללא אם המשפחה. עוד טענה הנתבעת כנגד אל-על בכך שנתנה ייעוץ לא נכון לתובעת כאילו תוכל לקבל ויזה בהליך מזורז. (הנתבעת לא הגישה הודעת צד ג' נגד אל-על).

בפסק הדין קיבלה כב' השופטת נילי פלד את כל טענות התובעים. כב' הש' קיבלה את גירסת התובעים כי הדרכונים נמסרו לנתבעת לבדיקה אך הנתבעת התרשלה בבדיקת הויזה. במיוחד, כאשר ידוע לכל סוכן נסיעות כי לאחר אסון התאומים נעשו שינויים בדרישת אשרות הכניסה והיה עליה לדעת זאת.

נדחו הטענות כי התובעים "גרמו נזק לעצמם" כאשר החליטו בכל זאת לצאת לטיול ללא התובעת ונקבע כי נגרם להם נזק כספי ובעיקר עגמת נפש. בית המשפט קבע כי הנתבעת יכולה הייתה למנוע הנזק אילו עשתה חובתה כסוכנת נסיעות מיומנת. לפיכך חייב בית המשפט את הנתבעת במלוא סכום התביעה- 17,800 ₪ שהווה את תקרת סמכות בית המשפט עת הוגשה התביעה.

פרשנות משפטית:

ביהמ"ש עשה שימוש בטענות התובעים אשר הפנו לתקנות שירותי תיירות (גילוי נאות) 2003 ס' (3) (ב) המציינות חובת סוכן הנסיעות לבדוק:.."תקופת תוקף דרכונים, הצורך באשרות כניסה, וכל דרישה אחרת של מדינות היעד המהווה תנאי כניסה אליהן".

מעבר לכך, ראוי לזכור כי זו חובה כללית של סוכן הנסיעות, כחלק מהדין הכללי אף ללא התקנות.

יצוין כי התובעים יכולים היו לזכות בסכום פיצוי גבוה יותר, אך ביהמ"ש היה מוגבל לסך שנתבע- 17,800 ₪ בהתאם לסמכותו. החל מיום 1.9.2008 הועלתה תקרת הפיצוי בתביעות קטנות לסך של 30,000 ₪ וראוי ליתן הדעת כי סכומים אלו יכולים להפסק בגין רשלנות סוכן הנסיעות אפילו בבית משפט לתביעות קטנות.

באופן כללי אציין שוב כי ביהמ"ש מרחיב מאוד את המידע שעל הסוכן למסור ללקוח . אם הסוכן אינו יודע את המידע בנושא הרלוונטי- עליו לדאוג ולברר, ואם אין לו על כך תשובה עליו לציין בפני הלקוח (בכתב) כי בתחום זה אין לו הידע הנדרש והוא אינו לוקח אחריות על כך. אומנם, אין זה פוטר הסוכן אוטומטי מאחריות, אבל בהחלט יכול לחלק אותה בין הצדדים.

טור זה אינו אמור להוות יעוץ משפטי או תחליף לייעוץ כזה