רכישות שרותי תיירות בכרטיס אשראי – אי אחריות משרד נסיעות לפעולות סוכן עצמאי (פרילאנס) שעובד עמו.
פסק דין שהתקבל ביום 21.11.24 בעניין חיוב כרטיס אשראי, מנחה לעניין שימוש נוהג בחיובי אשראי על פי נוהג עבודה קיים ורווח במשרדי נסיעות. וכך נפסק ת"א 52731-12-22 סומנט קאפור נגד הנתבעים 1.אוריינט ללויד בע"מ 2. מעוז נסיעות בע"מ 3. משה רוזנטל (התביעה נדחתה, פורסם בנבו).
אפרט בקצרה את תמציתו והשלכתו החשובה של פסק הדין על משרדי נסיעות בארץ אך לא רק. להלן הקדמה קצרה להבין התמונה
כללי: משרדי נסיעות בארץ עובדים עם פרילאנסים (סוכנים עצמאיים) אשר משתמשים בשירותי כרטוס והזמנת שרותי תיירות דרך משרד נסיעות שהוא חבר I.A.T.A - ארגון חב' התעופה הבינלאומי - רק דרכם אפשר לרכוש כרטיסי טיסה שכן הם הפקידו ערבות כספית גבוהה ל I.A.T.A. זו שיטת עבודה רווחת בארץ וקיימים מאות פרילאנסים וגם משרדי נסיעות אשר עובדים מול משרדי הנסיעות בעלי I.A.T.A ורוכשים דרכם כרטיסי טיסה ושירותי תיירות.
התביעה: התובע הנו אזרח זר, מר קאפור, אשר רכש כרטיסי טיסה מאת הפרילאנס הנתבע 3 שהוא גם מנהל הנתבעת 1 (להלן: "משה").
משה רכש עבור הלקוח שלו (התובע מר קאפור) כרטיסי טיסה אצל מעוז נסיעות (הנתבעת 2, להלן: "מעוז"). משה היה פרילאנס של מעוז. נוהל העבודה הרגיל התבצע ע"י הזמנת כרטיסי טיסה מאת קאפור אצל משה, ומשה היה מזמין אצל מעוז נסיעות. כך גם מתבצעות רוב הזמנות פרילאנסים בארץ. לצורך ההזמנות העביר קאפור למשה כרטיס אשראי וביקש שיחייבו על הזמנותיו. משה היה מזמין כרטיסי הטיסה אצל מעוז ותמורתם שולמה בכרטיס אשראי של קאפור. כך נמשכה הפעילות במשך 7 שנים והגיעה להיקף מעל מיליון דולר.
לאחר 7 שנים טען קאפור בתביעה שהגיש כי לא הוא ביצע הזמנות הכרטיסים. קאפור טען כי משה השתמש בכרטיס האשראי להזמנות לא עבורו והוא עשה זאת בקנוניה עם מעוז. כן טען שמעוז נהגה ברשלנות כאשר לא בדקה אם בעל כרטיס האשראי אישר ההזמנות, עצמה עיניה ולא חשדה שעושים הזמנות בהיקף גבוה בכרטיס אשראי ללא בדיקת בעל הכרטיס. (בהערת אגב אציין, בדיקת בעל הכרטיס הייתה ההלכה הרווחת לפני 20 שנה (פס"ד אשדר), היום , חוק שירותי תשלום – 2019 נותן הגנה גם למוטב, דהיינו, מעוז, ומטיל יותר אחריות על חברות האשראי). עוד טען קאפור כי משה הוא "שלוח" של מעוז ולכן מעוז חייבת על פעולותיו.
כאמור, קאפור תבע הן את משה הן את מעוז. משה לא התגונן, קיבל פסק דין בהעדר הגנה (עוד לפני שנה) וקאפור מיקד המשך התביעה נגד מעוז כמי "ששיתפה פעולה עם משה בהונאת קאפור" וסבר כי דרך מעוז יוכל להגיע לכספו.
מעוז התגוננה וטענה כי אין לה קשר עם התובע. כל הקשר שלה היה עם משה (הפרילאנס) שהזמין אצלה כרטיסי טיסה ושילם עבורם במספר אמצעי תשלום, כולל כרטיס אשראי של קאפור.
מעוז טענה כי אינה יכולה לבדוק כל כרטיס אשראי מול כל כרטיס טיסה שהזמין אצלה משה (או כל פרילאנס אחר), להתקשר ולוודא שבעל הכרטיס הוא אכן הנוסע ומאשר התשלום, מה גם שאין לה קשר עם הנוסע. הקשר מתבצע רק דרך הפרילאנס שהזמין הכרטיס.
כמו כן אין היא יכולה לפנות אל הנוסע גם מהסיבה שבפועל, פרטי הנוסע אצל הפרילאנס. אם תפנה ישירות ללקוח, יהווה הדבר הפרת הפרטיות והסודיות של לקוחות הפרילאנס. כן טענה מעוז שזו דרך העבודה הרגילה במשרד נסיעות ("מנהג העם") וציטטה את הרמב"ם: "התבוננות במנהגי העם" (מורה נבוכים חלק ג פרק מ"ג). עוד טענה כי אם תאלץ להפוך לחוקרת כל הזמנה, לא תוכל לבצע עבודתה לאור אלפי הזמנות בשנה.
2 מומחי נסיעות העידו מטעם מעוז בעניין זה ודעתם התקבלה ע"י כב' השופט (סעיף 15-18 לפסה"ד).
לבסוף טענה מעוז כי במשך 7 שנים לא התקבלה הכחשת עסקה, ההזמנות זרמו ללא כל תקלה ולכן גם לא הייתה לה סיבה לחשוד, מה גם שקיימת חובה על בעל כרטיס האשראי לבדוק דפי חשבונו ולהודיע לבנק על פעולות לא מורשות. כך לא נהג התובע קאפור ורק טען בכלליות "שלא בדק בצורה הטובה ביותר".
פסק הדין קיבל כל טענות מעוז ופירט בסעיפים 15-20 לפסה"ד (בנוסף לסיבות אחרות) מדוע מעוז נסיעות אינה אחראית ולא חלה על משרד הנסיעות חובה לברר ולעקוב מי הבעלים של כרטיס האשראי שבאמצעותו שילם הפרילאנס עבור הכרטיסים – כאשר במהלך ההזמנות לא מתעוררת בעיה או חשד בקשר להזמנות. עניין זה הוא החשוב לא רק למשרדי נסיעות אלא לגבי כל עסקת רכישה בכרטיס אשראי.
וכך פסק כב' השופט: "כל עוד לא הועלתה כל טענה כנגד החיוב, מעוז לא צריכה לבצע שום בדיקה נוספת". וכן: "לא הוכח שקיימת עילת תביעה כשלהי נגד מעוז ולא הוכח שהיא התרשלה או שהפרה חובה כלשהי".
פסיקה זו חשובה ומשחררת את משרד הנסיעות מאחריות לפעולות הפרילאנס, כפס"ד מנחה למשרדי הנסיעות המעסיקים פרילאנסים.
כמו כן דחה השופט את טענת קאפור לקנוניה בין משה למעוז וציין כי נראה לו שהתובע מנסה לגבות כספים ממעוז כיוון שהיא "בעלת הכיס העמוק יותר". לבסוף פסק כב' השופט כי גם אם התובע היה מוכיח טענתו שכרטיסו חויב על כרטיסים שלא הוא הזמין, הרי לא הוכיח שהאחריות מוטלת על מעוז שכן התובע פעל מול משה ולא קיימת מערכת חוזית בין התובע למעוז. וככל שלא הייתה למעוז סיבה לחשוד שההזמנות אינן כשרות, הרי אינה חייבת.
אציין כי אם הייתה מתבצעת הכחשת עסקה או ביטולה ע"י הלקוח, אזי משרד הנסיעות כמובן לא יכול לעצום עיניים.
סוף דבר: התביעה נגד מעוז נסיעות נדחתה והתובע חויב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 100,000 ₪. ניתן בפסק דינו של כבוד השופט נפתלי שילה ביום 21.11.2024 (בימ"ש מחוזי ת"א)
(הערה: אין לראות במאמר חוו"ד משפטית או ייעוץ)
עודכן ב: 16/12/2024
