הדין הקיים ומה הדין הרצוי
וולקן הנו אל האש והנפחות במיתולוגיה היוונית. (הפייסתוס בשמו היווני). עבודות החרשות שלו נודעו באיכותן ונפחייתו מוקמה בבטן הר געש. עת שקד וולקן על עבודותיו, גרם מדי פעם להתפרצות הר הגעש. על שמו קרוי האי הגעשי וולקנו , שם שהפך מילה נרדפת להרי געש.
התפרצות וולקנית בעוצמה רבה מהווה סכנה לבטיחות הטיסה, משביתה טיסות באזור נרחב ונתפסת ככוח עליון.
המנגנונים הקבועים באמנות התעופה ובחוק פוטרים את חברת התעופה מתשלום פיצויים במקרה ביטול טיסה כתוצאה ממצב זה. כך הוא הדין באמנת מונטריאול 1999 (בתוקף בישראל מיום 20.3.2011) ,סעיף 19 לאמנה כמצוטט:
"המוביל לא יהיה אחראי לנזק שנגרם מחמת איחור אם יוכיח שהוא ועובדיו ושליחיו נקטו בכל האמצעים שהיו עשויים להידרש באופן סביר כדי למנוע את הנזק או שנקיטה באמצעים כאמור הייתה בלתי אפשרית מבחינתו או מבחינתם".
בתמצית, לא ניתן להטיל אחריות על המוביל התעופתי במקרה כוח עליון.
מה אומר הדין בישראל במקרה ביטול טיסה בקשר המחויבות המשפטית בין סוכן נסיעות לבין לקוח? טול לדוגמא מקרה בו הלקוח הזמין אצל סוכן הנסיעות טיסה, נקשר חוזה ולאחר מכן הטיסה התבטלה עקב כוח עליון. עתה, הלקוח תובע ישירות את הסוכן. סוכן הנסיעות אינו מוביל תעופתי ולא יוכל לעשות שימוש לצורך פטור מהחוזה על פי אמנת מונטריאול, אף לא על פי התקנות האירופיות.
לפיכך, יפנה סוכן הנסיעות לדין הכללי החל בארץ. האם הסוכן יוכל לטעון לסיכול החוזה ולהימנע מתשלום פיצויים? טענה טובה תהייה לסוכן אם יטען כי לא ניתן לקיים החוזה עקב נסיבות חדשות אשר לא צפה (נניח, התפרצות וולקנית) ולפיכך יטען לפטור מקיום החוזה.
טענתו היא סיכול החוזה. למעשה, סוכן הנסיעות יעשה שימוש באותה הגנה של המוביל התעופתי, אם כי דרך הדין הרגיל.
(הערה: הננו חייבים להניח כי הסוכן לא ידע כלל על האירוע המסכל שכן אם ידע ומכר שירות תיירות שהתבטל- יהיה חייב).
סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) ,תשל"א-1970 מציין:
(א) היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ושלא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים.
לצורך תחולת פטור מחוזה בטענת סיכול יש להוכיח 3 תנאים מצטברים:
א. העדר ידיעה או צפייה של המפר את הנסיבות המסכלות.
ב. אי יכולת מניעת נסיבות אלו.
ג. התרחשות הנסיבות המסכלות את קיום החוזה.
הפסיקה המסורתית בישראל פירשה בצורה מאד מצמצמת את אפשרויות ביטול החוזה בטענת סיכול.
בע"א 101/74 חירם לנדאו נגד מקורות חברת מים בע"מ נפסק כי גירוש אנשי עסקים ישראלים מאוגנדה בתקופת הטירוף של אידי אמין לא נחשב כאירוע מסכל ולכן לא ניתן לשחרר את אותם אנשי העסקים מהסכמים עליהם חתמו בתקופה הרוגע של אידי אמין.
כב' השופט לנדוי קבע בפסק דין שניתן בעקבות מלחמת יום הכיפורים כי גם המלחמה לא תשחרר מהחוזה, ע"א 865/76 חנה לופז ואח' נגד אלי שושני וכפי שציין:
"מותו של המנוח לא עשה את ביצוע החוזה דנן לבלתי-אפשרי או לשונה מן המוסכם, כמשמעותו של סעיף 18 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה)".
ברוח זו נפסק בשורה של אירועים קיצוניים אחרים. על גישה נוקשה זו של בית המשפט העליון קמו ביקורות לא מעטות. היה זה כב' השופט העליון י. אנגלרד בעצמו אשר ציין בע"א 6329/97 עזרא רגב נגד משרד הבטחון כי גישת ביהמ"ש העליון בסוגיית הסיכול נוקשה מידי ועמידה על קיום חוזה כאשר יש שינוי נסיבות מהותי יכולה להיחשב כחוסר תום לב. יחד עם זאת, השופט הנכבד לא הכריע בסוגיה, לא שינה את ההלכה ואמרתו זו נאמרה כאמרת אגב. (כלומר, לא מחייבת)
הצעת החקיקה בקודקס האזרחי החדש (טרם נכנסה לפועל) נוקטת גישה גמישה יותר בדין הסיכול ומכניסה את "מבחן הסיכון" הנוהג בדין האמריקאי. מהו מבחן הסיכון? האם הסיכון אליו נחשף צד לחוזה עלה בצורה דרמטית עד כדי כך שיצדיק השתחררות מהחוזה.
חלק מהגורמים אותם נבחן במבחן הסיכון ייבדק בתשובה לשאלות כמו: כמה חריג ובלתי צפוי היה האירוע, האם האירוע קבוע או זמני, השפעתו על כדאיות העסקה, חלוקת סיכונים מסתברת בין הצדדים, שיקולי יעילות כלכלית ועוד.
מרגע שחוזה נחתם או הוסכם בע"פ, הציפייה הטבעית של הצדדים לקיים אותו. אם הדין יאפשר השתחררות ממנו, הרי נמצאנו פוגעים בוודאות המשפטית עליה הסתמכו הצדדים. לפיכך, הנטייה העיקרית צריכה למנוע השתחררות מהחוזה.
מנגד, ראוי לאפשר מצב של ביטול חוזה כתוצאה מסיכולו על ידי כוח עליון או אירוע נדיר ויוצא דופן. מובן כי אם נגמיש יתר על המידה את מבחן הסיכול, נמצאנו פוגעים בוודאות המשפטית. לפיכך, ראוי לשמור על טענת הסיכול וקבלת פטור מביצוע חוזה רק למצבים חריגים אשר נמצאים הרחק מטווח הצפיות והסיכון של הצדדים ערב חתימת החוזה.
לעולם יהיה קיים מתח בין הרצון לוודאות ויציבות משפטית (שישלול שחרור מחוזה) לבין מצב המאפשר קבלת טענת סיכול (פטור מקיום החוזה).
המתח בין השניים נראה בפסיקות בית המשפט ובין גישות שונות של מלומדים בעניין זה. וראה הצעתו של פרופ' מיגל דויטש להרחיב את דין הסיכול במאמר: הנדסת הקודיפיקציה של המשפט האזרחי, משפטים כ"ט, תשנ"ט בפרק החוזים עמ' 23 . וראה מאמרו של פרופ' מנחם מאוטנר: שינוי נסיבות בתקופה שלאחר כריתת חוזה, עיוני משפט כרך ט' תשמ"ג-תשמ"ד).
גם הגישה באמריקה בנושא זה עברה שינוי. מהתפיסה האידיאליסטית של קיום חוזה בכל מצב, הביצוע המוחלט ואי אפשרות שחרור הימנו לכוון הגישה הריאלית האומרת כי יש לפטור צד מהתחייבויותיו במקרה שיבושים לא צפויים בחיי החוזה. פסק הדין משנת 1916 סימן את שינוי הגישה:
Mineral park land Co. V Howard,172, Cal. 289 (1916) . שם, בימ"ש בקליפורניה אישר פטור מחוזה וקבע כי צד לחוזה יכול שיופטר מהתחייבויותיו החוזיות במקרים בהם ביצוען אפשרי, למרות מאורע משבש ובלתי צפוי, אלא שההוצאות הכרוכות בו יהיו כה גבוהות עד כי אין לראות את הביצוע כמעשי. כך, דרך דוקטרינת אי האפשרות, הסיכול ואי המעשיות מתערב ביהמ"ש ומאפשר להשתחרר מחוזה.
מתי יהיה נכון לתת פטור מהחוזה ויכולת להשתחרר ממנו ומתי לא ? מתי נוכל לומר כי לאור הניסיון שנרכש ולאור מקרים החוזרים על עצמם נטיל את הסיכון על הצד אשר אמור לדעת על השיבושים שעלולים להתרחש במהלך ביצוע החוזה?
דוגמא לכך נוכל ללמוד מאירוע תובלה ימית החוזר בזמן למלחמת סיני בשנת 1956. עקב המלחמה נסגרה תעלת סואץ ונתיבי האוניות שובשו. הנתיב החלופי היה ארוך, יקר יותר והקיף את יבשת אפריקה. בעלי הספינות טענו לסיכול חוזה ההובלה עקב אירוע משבש בלתי צפוי. היה ברור כי הצדדים לא חזו את אפשרות סגירת התעלה לאחר שנים ארוכות של שימוש בה. לפיכך ביקשו פטור מהחוזה.
אכן, טענה במקומה שנשמעה בבתי המשפט בעולם בעשרות תביעות. לעומת זאת, כאשר נסגרה תעלת סואץ בשנית במלחמת ששת הימים -11 שנים מאוחר יותר - לא הועלה שוב גל תביעות בעניין זה מצד חברות הספנות. "עובדה זו אומרת דרשני: הסיכון של פגיעה בנתיבי השייט המקובל נלמד על ידי הצדדים העוסקים בענף" (ציטוט ממאמרו של פרופ' מ. מאוטנר לעיל)
במילים אחרות, אירוע זה התרחש בעבר ולפיכך צפו הצדדים התרחשותו החוזרת וידעו להתכונן אליו ולתמחר אותו.
האם מקרה של התפרצות הר געש שגרם לביטול טיסות חורג מהסיכון המוטל על הצדדים ומצדיק השתחררות מהחוזה? לא מכבר חווינו אירוע וולקני עוצמתי באיסלנד אשר שיתק את התעופה.
לדעתי, התפרצות וולקנית אשר יורקת לאוויר אלפי טונות של אפר געשי וגורמת לסגירת מרחב הטיסה נכנס לקטגוריה של אירוע נדיר, אותו לא צפו הצדדים ולא תמחרו את הסיכון שלו. מקרה כזה יחשב כאירוע מסכל. חברות התעופה, כמו גם סוכני הנסיעות אינם צריכים לשאת בתוצאות נזק הנגרם לנוסע כתוצאה מביטול הטיסה.
יחד עם זאת, הנוסע שנקלע גם הוא לאירוע המסכל שלא באשמתו, צריך להיות זכאי להחזר כספי של כרטיס הטיסה שכן חוזה ההובלה לא התבצע. למעשה, כל צד צריך לשאת בנזקים הישירים שלו. חברת התעופה תפסיד את דמי הכרטיס, סוכן הנסיעות יפסיד עמלתו והנוסע יפסיד טיולו המתוכנן. היוצא מכך, ביטול הדדי של חוזה תוך השבה הדדית בין הצדדים. דעתנו היא כי שיקולי יעילות כלכלית וחלוקת סיכונים בין הצדדים צריכים להוביל לפיתרון צודק זה.
ככל שנתרחק בזמן מהאירוע המסכל ונדון בנזקים אחרים מלבד ביטול הטיסה, נבחן בזהירות רבה יותר את בקשות הפטור לחוזה כתוצאה מהסיכול. לדוגמא, נזקים עקיפים אחרים כגון ביטול שכירות רכב, ביטול כרטיסי תיאטרון, ביטול לינה במלון וכדומה. כל אלו, ככל שצמודים לאירוע המסכל צריכים "ליהנות" מהשבה הדדית ללא כל פיצוי נוסף. ככל שנתרחק בזמן ובקשר הישיר לאירוע, הנטייה תהייה להימנע משימוש בדין הסיכול ולעשות שימוש בכלים משפטיים אחרים.
הייתי מציע מבחנים ראשוניים לקבלה או דחייה של טענת הסיכול על פי שתי קטגוריות עיקריות:
א. אירוע הקשור לאיתני הטבע .
ב. אירוע הקשור להתנהגות האנושית.
במקרה הראשון, יכולת הצפיות של אירוע טבע משבש הנה נמוכה. לכן, הנטייה הראשונית תהייה לקבל טענת סיכול. אך אל לנו לקבלה בצורה אוטומטית שכן, יתכנו אירועי טבע עוצמתיים אשר למרות הכול הנם צפויים. לדוגמא, מונסון כבד בהודו שיכול לבטל טיסה.
במקרה כזה, חברת התעופה תהנה מפטור עקב כוח עליון, אך מה לגבי סוכן הנסיעות? הסוכן הוא שמכר כרטיס טיסה בחודש אוגוסט (תקופת המונסונים) ולא הזהיר את הלקוח מפני אירוע שקרוב לוודאי עלול להתרחש. במקרה זה יכול שיחויב ולא תעמוד לו טענת הסיכול.
ככלל, ככל שהכלים הטכנולוגים לחיזוי משתכללים, ילך ויפחת משקלה של טענת הסיכול שכן אירועים רבים הופכים להיות צפויים. אירוע צפוי לא ישחרר מחוזה.
במקרה השני, בכל הקשור לאי אפשרות ביצוע חוזה כתוצאה משיבושים הקשורים לאדם עצמו, הנטייה הראשונית תהייה לא לקבל טענת הסיכול ולדרוש קיום החוזה בצורה מלאה. לדוגמא, תקלה רגילה במטוס המבטלת טיסה. בד"כ התקלה לא תחשב ככוח עליון. וראה פסיקתו של European Court of Justice בעניין Wallentin v. Alitalia 549/07. בית הדין האירופי לא שחרר את חברת התעופה מאחריות לתקלה במטוס למרות טענת כוח עליון.
אך גם במקרים הקשורים להתנהגות אנושית יש לבחון מה היו הגורמים לאי הביצוע ורק לאחר בחינתם להחליט אם יינתן פטור אם לאו. בין יתר הגורמים שישקלו יהיו השאלות מה הרקע של האירוע, האם חזר על עצמו בעבר או אם זה אירוע ראשון ומפתיע (מקרה תעלת סואץ לעיל), האם דרושה השקעה לא סבירה לקיים החוזה (נקודה לפטור מהחוזה), או כפי שציינו בתחילת המאמר - מבחן הסיכון- אם צד לא לקח על עצמו עלייה כה דרמטית בסיכון עד שיהיה זה צודק לשחררו מהחוזה.
קיימים פרמטרים רבים ורק שקלולם יחדיו הוא שיביא להכרה אם ראוי לפטור צד מחוזה, אם בטענת סיכול, אם בטענת חוסר מעשיות לביצועו.
נכון להיום, החקיקה בארץ טרם שונתה וטענת סיכול טענה קשה היא. יחד עם זאת נראים ניצנים בפסיקות בית המשפט לשינוי ההלכה הנוקשה המונעת מתן פטור מחוזה בטענת הסיכול.
אין האמור בטור זה כדי להוות יעוץ משפטי ו/או כתחליף לו. הקוראים מוזמנים לשלוח תגובות או לבקש להעלות נושאים אקטואליים לפי
