פיצוי על נזקי חופשה

פיצוי על נזקי חופשה- שונות ואי אחידות בפסיקות בתי משפט באירופה 23.2.2006

לפני 16 שנים הותקנו באירופה תקנות לעניין חבילות נופש וטיולים- eec /90/314(להלן: "התקנות") ועדיין קיימת אי בהירות ושונות בפסיקות בתי משפט בעניין פיצויים על נזקי חופשה.
נבחן את תקנה 5 שמהותה פיצוי על נזקי חופשה שנפגמה, אי ביצוע נאות של חבילת הטיול, תסכול ועגמת נפש. נדגיש כי תקנה זו קובעת פיצוי כמעט מוחלט על אותם נזקים ומצמצמת את ההגנה למארגן הטיול. הגנה למארגן תוכר רק: א) כאשר הנזק נגרם עקב המטייל עצמו ב) עקב גורם שלישי שלא קשור למארגן, ג) עקב כוח עליון. למעשה, על המארגן מוטלת החובה להוכיח הגנתו ורק על פי שלושת הסעיפים לעיל.
הפירוש הרגיל שנתנו עו"ד אירופאים לתקנה זו היה כי על מארגן הטיול קיימת אחריות דווקנית (כלומר, כמעט מוחלטת) במקרה נזק למטייל והתקנה כמובן לטובת המטייל. כך גם פירש זאת נשיא בית הדין האירופי מר מקדונלנד.
האם כך פירשו זאת בתי המשפט במדינות האיחוד האירופי ?
(אזכיר כאן במאמר מוסגר כי מותר למדינות החברות באיחוד לפרש את התקנות וליישמן בצורה עצמאית, כל אחת על פי אימוץ החקיקה האירופית בחקיקה פנימית פרטית שלה).
הבה נבחן שני מקרים דומים, באנגליה וגרמניה:
באנגליה, hon v. going places leisure travel (2001) ewca civ. 947 , תבע מר הון את מארגן חופשתו. בתביעתו, חזר מר הון מחבילת נופש בתורכיה. עת הטיסה חזרה, נאלץ הטייס לבצע נחיתת חירום באיסטנבול עקב התראת פצצה במטוס. הנוסעים נאלצו לנטוש המטוס דרך מגלשות החירום. עת גלש מר הון למטה, פגש בסוף המגלשה בגברת עבת בשר שנשארה תקועה במגלשה. מר הון נתקל בה. למזלו הרע, ארוסתו גלשה גם היא מייד אחריו ונעצה בגבו את נעלי העקבים החדשות (והגבוהות) שרכשה בבאזר בתורכיה . מר הון נפצע בגבו.
התביעה שהגיש נדונה בביהמ"ש לערעורים (ערכאה שנייה), שם נקבע שפציעתו אינה באחריות מארגן הטיול. השופטים קבעו כי אם מר הון רוצה לזכות בפיצויים- עליו להוכיח שמארגן הטיול לא פעל במיומנות ובזהירות .
על החלטה זו העביר ביקורת נשיא בית הדין האירופי מר מקדונלד. לדבריו, אומנם פסק הדין הגיוני, אך החמיץ את מטרות ורוח תקנה 5 לעיל, דהיינו, שעל מארגן הטיול להוכיח שנהג במיומנות וזהירות (ולא שמר הון יוכיח ההפך). והמשמעות: נטל כבד המוטל על כתפי מארגן הטיולים בהתמודדות מול הצרכן. כך, לגישתו של מר מקדונלד.

מקרה אחר (אך באותו עניין) אירע בגרמניה ונדון בבית המשפט.
OLG Frankfurt am main, Reitunfall ll 3.5.2001 , כאן, אירוע של מטייל בחבילת נופש אשר במסגרתה טיולי רכיבה על סוסים. המטייל נפל עת הרכיבה, נפצע קשה ומאוחר יותר נפטר מפצעיו.
בתביעה שהוגשה (ע"י יורשיו) בעניין זה נסבה המחלוקת בין הצדדים בשאלה האם היה הסוס מותאם לסוג רכיבה זה והאם ניתנו כל ההדרכות המתאימות לטיול הרכיבה. בית המשפט הגרמני בערכאה הראשונה פסק שעל הרוכב היה להוכיח רשלנות של מארגן החופשה. כיוון שלא הצליח להוכיח זאת- תביעתו נדחתה. עד כאן זה דומה ומתאים לפסיקה שראינו לעיל באנגליה.
אך בערעור לבית המשפט הפדרלי הגבוה- הפכו השופטים ההחלטה ופסקו לטובת התובע. לדעתם, על מארגן הטיול להוכיח שהסוס היה מתאים לרכיבה מסוג זה. לגישתם, על מארגן הטיול לספק טיול סוסים בטוח. זה החוזה ועל כך הסכימו הצדדים. כיוון שהסוס הפיל רוכבו- זה אי ביצוע החוזה כלשונו. ובקיצור, הפעם נטל ההוכחה נופל על כתפי מארגן הטיול.
והנני מדגיש עניין נטל ההוכחה: נושא זה פעמים רבות מכריע התביעה כולה. ההבדל בין זכייה להפסד במשפט יכול להיות מוכרע בשאלה על מי מוטל נטל ההוכחה. לכן החשיבות באבחנה בין שני פסקי הדין שהגיעו עקב כך לתוצאות שונות.
מסקנות:
הפיצוי בעניין ביצוע לקוי או לא נאות בחבילות טיול הוסדר בסעיף 5 לתקנות האירופיות. ראינו כי בתי משפט באנגליה וגרמניה נתנו פירוש שונה לאותו סעיף ולמעשה לא התמודדו עם פירושו המדויק על פי התקנות של מדינות האיחוד. במקום זאת, פירשו החוק בהתאם להבנתם ובהתאם לחופש שניתן להם. בשני המקרים שתיארנו לעיל הניחו בתי המשפט הנחה מקדמית שעל המטייל להוכיח אי ביצוע של תנאי חבילת הטיול. (ולא המארגן, כפי תקנה 5). כאמור, במקרה השני בגרמניה הפך בית המשפט הגבוה את אותה הנחה מקדמית וכך גם הפך את התוצאה.
ההבדל בתוצאה בין שני המקרים נובע לא מהבדלים בין החוק האנגלי לגרמני. ההבדל הוא בין שני בתי המשפט, דהיינו, בין השופטים עצמם.
לכן יש לזכור: לא ניתן לקבל הרמוניה מושלמת בין פסיקות שונות וכנראה שלעולם נמשיך לחיות ולראות פסיקות שונות ממקרים דומים. וכמו באירופה, כך בישראל.


טור זה אינו אמור להוות יעוץ משפטי או תחליף לייעוץ כזה. הקוראים מוזמנים לשלוח תגובות או לבקש להעלות נושאים לדיון לפי הכתובת: רום נחמן, עו"ד, טשרניחובסקי 24 כפר סבא 44271 , טל: 09-7444188 פקס: 09-7444199


בכבוד רב,

רום נחמן, עו"ד