אפשר לבטל טיסה בגלל היריון?

חוק הגנת הצרכן עדכן וחידש עצמו לאורך השנים. לאחרונה נחקקו תיקונים בתחום ביטול עסקאות ובכך הפך ל"שחקן מבוקש" בתביעות צרכניות בנושאי תיירות.

אחד הסעיפים הקשורים לביטול עסקאות בענייני תיירות הנו סעיף 14 ג. העוסק בביטול עסקת מכר מרחוק תוך 14 ימים מיום העסקה. להבהיר, כל הזמנת שירותי תיירות באמצעות הטלפון, מייל ופקס נחשבת לעסקת מכר מרחוק. עסקאות אלו תופסות חלק ניכר מתנועת משרד נסיעות.

התובעים ביקשו לבטל טיסה עקב הריונה של התובעת 

במקרה שלפנינו, נטלי לוי נגד אל-על, הזמינו התובעים בינואר 2013 ארבעה כרטיסי טיסה לתאילנד למועד אוגוסט 2013. לטענתם, לאחר מספר שבועות התברר להם כי התובעת הרתה ועל כן תתקשה לטוס לתאילנד. לפיכך פנו לאל-על בבקשה לביטול הכרטיסים והחזר כספי.

לדבריהם, אל-על הודיעה להם כי הנם מחויבים בסך 300 $ דמי ביטול לכל כרטיס. התובעים טענו כי לא קיבלו הסבר על דמי הביטול וכן, אל על הודיעה להם כי ממילא התובעת לא תוכל לעלות על הטיסה מחוסר ביטוח לנשים בהריון מתקדם. עוד טענו התובעים כי החיוב הינו בסכום חריג, אינו מידתי וכלל לא נגרם נזק שכן אל-על מכרה את אותם כרטיסים שוב במחיר גבוה מהמחיר ששילמו התובעים.

טענות אל-על בהגנה היו כי סוג הכרטיס אינו מאפשר ביטול ללא דמי ביטול. לדבריה, התובעים קיבלו הסבר על דמי הביטול, השיחה אף הוקלטה ומועד הביטול היה לאחר מספר שבועות, דהיינו, בחלוף 14 יום בהם מאפשר החוק לבטל העסקה. לפיכך, אין חוק הגנת הצרכן מגן עליהם ועליהם לשלם דמי ביטול.

בית המשפט הנכבד, מפי הרשם הבכיר יניב בוקר, שמע את טענות הצדדים ופסק:

א. התובעים לא עמדו במועד החוקי לביטול העסקה כיוון שביטלו לאחר 14 ימים.

ב. הכלל הוא כי חוזים יש לקיים. אם מבקשים התובעים לבטל ההסכם (רכישת הכרטיסים), עליהם להציג עילה (סיבה) מוצדקת לביטול.

ג. התובעים לא הציגו סיבה כזו. גם היות התובעת בהריון אינו סיבה מוצדקת.

ד. טענת סיכול החוזה (אי אפשרות ביצועו) לאור היות התובעת בהריון אינה מתקבלת משתי סיבות: האחת, אל-על לא הודיעה לתובעת על סירוב להטיסה אלא היו אלו התובעים אשר ביקשו להימנע מהטיסה עקב העדר אפשרות לבטח את התובעת. והשנייה, השופט מצטט את פרופ' ג. שלו: מעבר לצורך יאמר כי: "חלה אצלנו ההלכה שלפיה מעשים של החייב עצמו שעשו את קיום החוזה לבלתי אפשרי או שונה באופן יסודי לעולם אינם בגדר סיכול". כלומר, ביהמ"ש אינו מסכים כי הריון התובעת מהווה סיבה לביטול החוזה שכן התובעת עצמה גרמה לסיבה זו לקרות.

ה. השופט לא האמין לתובעים כי תנאי הביטול לא נמסרו להם (לפחות בטלפון, על פי ההקלטות).

עוד יצוין כי התובעים קיבלו טרם המשפט הצעה מאל-על בצורת שובר זיכוי על מלוא סכום הטיסה אך סירבו לכך. סופו של יום, ביהמ"ש דחה כל תביעת התובעים אשר דרשו גם פיצויי עגמת נפש, הוצאות ופיצויים לדוגמא וחייב אותם בתשלום מלוא דמי הביטול בסך 4,458 שקלים.

פרשנות משפטית:

יש לזכור היטב כי זכות ביטול עסקה עומדת למזמין שירותי תיירות למשך 14 ימים מיום עשיית העסקה וללא צורך להציג סיבת ביטול. חשוב ביותר להדגיש כי מניין 14 הימים נספר החל מיום קבלת המסמך המכיל את פרטי העסקה – כלומר - רק מהמועד בו קיבל הצרכן את תנאי הביטול בכתב. רק אז מתחיל מרוץ 14 הימים. רק במקרה ששירותי התיירות בוטלו כאשר נותרו פחות משבעה ימי עסקים למועד בו אמור השירות להינתן, רק אז יכולה להתקצר תקופת 14 הימים. (הערה: הנ"ל חל בעסקת מכר מרחוק. במקרה של עסקה פרונטלית, דהיינו, הלקוח נמצא פיזית במשרד ומבצע הזמנה, אזי גם במקרה זה יש לו 14 ימים אפשרות לביטול אך לא פחות מ 14 ימי עסקים קודם למועד תחילת השירות. ( וראה תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה -2010).

תשומת ליבכם גם לפרט הבא: בפסק הדין לא עמד בפירוט כב' ביהמ"ש על הדרישה בחוק של מסירת "מידע בכתב" כאמור בתקנות שרותי תיירות (חובת גילוי נאות)-2003 . תקנות אלו מחייבות בסעיף 2 מסירת מידע בכתב על כל מכירה של "חבילת תיור". ביהמ"ש לכאורה קיבל את גרסת אל-על כי התובעים קיבלו את כל המידע בכתב (למרות שהתובעים טענו וגם ביהמ"ש אמר כי שמע את ההקלטות (והקלטות זה לא מידע בכתב). לפיכך, כדי להיות בצד הבטוח שעמד בחוק, מומלץ לצרף תמיד מידע בכתב לכל הזמנה לגבי דמי הביטול . נושא זה חוזר פעם אחר פעם בתלונות לקוחות ובתביעות בבתי המשפט ולכן כדאי להקפיד עליו.

ואחרון: טענת סיכול החוזה עקב הריון. כבר דנו בטענת סיכול במאמר קודם ואמרנו כי טענה זו כמעט ולא מתקבלות בשיטת משפטנו. הפסיקה המסורתית בישראל פירשה בצורה מאד מצמצמת את אפשרויות ביטול החוזה בטענת סיכול (אם כי יש היום ניצנים לפירוש גמיש יותר).

לצורך תחולת פטור מחוזה בטענת סיכול יש להוכיח 3 תנאים מצטברים:

א. העדר ידיעה או צפייה של המפר את הנסיבות המסכלות.
ב. אי יכולת מניעת נסיבות אלו.
ג. התרחשות הנסיבות המסכלות את קיום החוזה.

מובן כי במקרה שלפנינו, לא יכולה התובעת לטעון טענת סיכול וראוי לזכור כי טענות אלו מתקבלות בעיקר במקרים של כוח עליון.
סופו של דבר, טענות התובעים נדחו אחת לאחת והם נאלצו לשלם את דמי הביטול במלואם.

אין האמור בטור זה כדי להוות יעוץ משפטי ו/או כתחליף לו.