על תביעת אבהות בקצה המזלג

על תביעת אבהות בקצה המזלג

תביעת אבהות, הנה כלי לאישה אשר ילדה ילד לאב אשר אינו מכיר בקיומו של הילד ובאבהותו כלפיו (על כל המשתמע מכך, לרבות חובתו של האב לזון את הילד), כמו גם, כלי לגבר אשר נולד לו ילד לאישה, הטוענת שהוא לא אבי הילד.

באמצעות הגשת תביעת אבהות יכולה האישה לדרוש לחיוב האב להכיר בבנו וכן יכול הגבר לדרוש מהאישה להכיר בו כאבי הילד.

ההשלכות של הגשת תביעה לאבהות

לתביעת הכרה באבהות השלכות רבות בתחומים שונים, לרבות בתחום המזונות, המשמורת והסדרי הראייה. שכן, במידה ויינתן פסק דין המכריז על גבר כאבי הילד, אזי, אותו אב יהא מחויב במזונות הילד. כך גם יוכל אותו אב, כפועל יוצא, להגיש תביעה למשומרת על הילד (אם כי בתי המשפט נוטים לתת את המשמורת לאמא) או לחילופין, להגיש תביעה להסדרי ראיה של הילד.

יתרה מזו, בבואם של בתי המשפט לפסוק לעניין אבהותו של אב על ילד, יבדקו הם את מצבה המשפחתי של האישה (מחשש לממזרות) אשר מתחלק לשניים ואשר יכול להשפיע על כשרותו של הילד להינשא כדין :

א. המצב הראשון, הוא מצב בו האישה רווקה ו/או פנויה – ואז כאשר לא ידוע מי האבא הילד יוגדר על פי הדין הדתי, כ"שתוקי", שכן, לא ידוע אם האב הוא ממזר או פסול חיתון. כאשר יש ספק מי האב, כלומר, כאשר קיימות מספר אופציות אולם כולן כשרות, אזי, הילד יוגדר ככשר, וזאת גם במידה וקיים סירוב מצד הגברים לערוך בדיקת אבהות, וכאשר ידוע מי האב, במידה ואותו אב אינו מוגדר כפסול חיתון או כממזר, אזי הילד יוגדר ככשר.

ב. המצב השני, הוא מצב בו האישה נשואה – ואז כאשר לא ידוע מי האבא רב הסיכויים שבתי המשפט לא יחייבו בביצוע בדיקת רקמות על מנת לא לפגוע בעיקרון של טובת הילד מחשש להגדרתו כ"ממזר". כאשר הבעל הוא האב, הרי שבמקרה כזה אין כל בעיה והילד הוא כשר, וכאשר האב הוא גבר אחר, או אז, יוגדר הילד כ"ממזר", דבר אשר בתי המשפט נמנעים ממנו בכל דרך אפשרית.

לפיכך, יוצא אפוא, כי במידה ואישה נשואה הביאה לעולם ילד מגבר אחר, אותו הילד ייחשב כממזר ומשכך, בתי המשפט נמנעים מליתן החלטות בדבר בדיקת רקמות כאשר המדובר הוא במקרים בהם הילד נולד לגבר אחר, מאישה נשואה. היינו, הורים נשואים לא ישלחו לבדיקת רקמות מחשש לממזרות!!!

החשיבות של קביעת אבהות מצד הילד

לתביעת הכרה באבהות חשיבות גדולה מצידו של הילד, כאמור, בכל הקשור לזכויותיו הממוניות והלא ממוניות.

והרי זכות הידיעה של הילד בדבר אביו הביולוגי, הנה זכות אשר עולה מכוח חוק יסוד כבוד האדם. זכות זו, למעשה, כוללת בחובה, את רצונו של הילד לדעת מי הוא אביו הביולוגי, בכדי לשמור על הזכויות הבסיסיות ביותר שלו, לרבות זכויותיו האנושיות והממוניות הכוללות בחובן אף ענייני ירושה, הכשרות להינשא ואף מחלות גנטיות.

כך למשל, תביעת אבהות אשר בסיומה ניתן פסק דין המכריז על אבהותו של אבא על ילד יכולה למנוע בעתיד נישואים בין קרובים.

בכל העניינים הנובעים מעצם ההכרזה על האבהות, קיים אינטרס שהוא לגטימי ביותר, בחייו של הילד!!!

החוקיות של בדיקת הרקמות עצמה

כאמור, הדרך המקובלת ביותר להוכיח את אבהותו של גבר על ילד שנולד, הנה ביצוע בדיקת רקמות, אשר בודקת את המטען הגנטי של הילד אל מול המטען הגנטי של האבא, והתוצאה שתתקבל תהיה קביעה על פי רמה של סבירות.
בעבר, ביצוע של בדיקה מעין זו, היה נחשב לבדיקה שהנה פולשנית מאחר והיא בוצעה על ידי בדיקת דם, ולכן לא היה ניתן כלל וכלל לחייב את הנתבע לאבהות לעבור את הבדיקה. לעומת זאת כיום, ביצוע של בדיקת רקמות , נעשית באמצעות לקיחת דגימות של רוק או שיער, כך שהבדיקה לא נחשבת לבדיקה פולשנית ובתי המשפט יכולים לחייב את הנתבע באמצעות צו לעשות את הבדיקה.

בכפוף לחוק מידע גנטי, התשס"א-2000, יוצא אפוא, כי אי אפשר לשלוח לבדיקה גנטית אלא אם כן הדבר הנו על פי חוק, ואילו בחוק נקבע כי ניתן לשלוח לבדיקה כזו רק על ידי צו של בית משפט.

הפרשנות לסירובו של הגבר לביצוע בדיקת רקמות לשם הוכחת אבהות

במקרים בהם הגבר מתבקש על ידי צו של בית המשפט לבצע בדיקת רקמות והוא מסרב לעשות כן, רשאים יהיו בתי המשפט לראות בסירובו זה כראיה כבדת משקל לעניין האבהות שלו כלפי הילד אשר בשמו הוגשה התביעה לאבהות. כלומר, בתי המשפט יתנו לגבר אפשרות לנמק את סירובו, כאשר על נימוקו להיות סביר, לרבות אפשרותו להוכיח כי האישה קיימה יחסי מין עם גברים נוספים וכי יש ספק רב באשר לאבהותו.

כאמור, בהתאם למגמת הפסיקה והחקיקה, הרי שלא ניתן לחייב אדם לערוך בדיקת רקמות, אך לסירוב אדם לעשות כן, קיימת משמעות ראייתית. שכן, המדובר הוא במי שלא הביא את הראיה הטובה ביותר, למרות שבאפשרותו לעשות כן, במיוחד נוכח העובדה כי כיום בדיקה זו אינה נחשבת לבדיקה פולשנית. והרי, שראיות כגון עדויות בתביעת אבהות אינה יכולה לשמש ראייה מכרעת וסבירה בנסיבות העניין בעוד שקיימת אפשרות מצוינת לוודא בסבירות גבוהה את אמיתות התביעה.

לסיכום

הסמכות לתביעת אבהות נתונה לבתי המשפט לענייני משפחה. אולם, בתי הדין הרבניים ידונו בתביעה כזו כאשר כדרך אגב מתעוררת שאלת אבהות בדיון על בגידה. כמו כן, יצוין כי, בבואם של בתי המשפט להחליט ולקבוע על ביצוע של בדיקת רקמות, יבחנו הם את כלל האיזונים בין האינטרסים השונים כשהכלל המנחה הינו טובת הילד.


***המידע במאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, ואינו מהווה המלצה לנקיטת אי אילו הליכים או לאי נקיטתם של אי אילו הליכים. הסתמכות על האמור במאמר זה הנה על אחריות הקורא בלבד וכפועל יוצא, האחריות לכל תוצאה, ישירה או עקיפה, בשל הסתמכות על האמור במאמר זה, תחול על הקורא בלבד.