עובדים רבים אינם מודעים לזכויותיהם מול מעסיקם וטועים לחשוב שאם לא פיטרו אותם באופן רשמי תוך השימוש במילים "אתה מפוטר", אין הם זכאים לפיצויי פיטורין. על כן יובהר כי קיימים מקרים גבוליים אשר אינם נראים כפיטורין במובן הקלאסי, אולם יש בהם כדי לזכות את העובד בפיצויי פיטורין בסדר גודל זהה לזה שפוטר באמצעות מכתב פיטורין רשמי.


לדוגמה, קיימים מקרים שבהם מבקש מעסיק לפטר עובד אולם רוצה להתחמק מתשלום פיצויי הפיטורין לעובד, ועל כן מתחיל להתנכל לעובד על ידי יחס משפיל ומזלזל או על ידי הרעה בתנאי העבודה שאליהם הוא מורגל, כגון קיצוץ בשעות העבודה, העברה לסניף מרוחק ביותר מביתו של העובד, איחור בתשלום המשכורת, שינוי יסודי בשעות העבודה וכדומה, וזאת בתקווה שהעובד יתייאש ויגיש בעצמו מכתב פיטורין וכך לא יהיה זכאי כביכול לפיצויי פיטורין.


הרעה בתנאים או שיטת ההתשה: אילו השיטות שבהן משתמשים מעסיקים שלא מעוניינים לשלם פיצויי פיטורין


מפסיקת בתי הדין לעבודה עולה כי כאשר העובד מוכיח הרעה משמעותית בתנאי העבודה כמו גם את הקשר שבין ההרעה בתנאים להתפטרותו, יראה בו בית המשפט כעובד שפוטר ויזכה אותו בפיצויי פיטורין אף שבפועל לא פוטר.


שיטה נוספת אשר שכיחה אצל מעסיקים המנסים להתחמק מתשלום פיצויי פיטורין היא שיטת "ההתשה", מקרים שבהם המעסיק שולח את העובד ל"חופשה" של תקופה קצרה או פשוט מפסיק לשבץ את העובד לסידור העבודה ולאחר מכן מתחמק מהעובד או מבטיח הבטחות שווא, ועושה הכול כדי שלא להודות בפה מלא כי ברצונו לפטר את העובד, כפי שנראה בסיפור שבפנינו.


מדובר בבחורה בשם שיר (שם בדוי) אשר עבדה בחברה להשכרת מכוניות. לאחר ארבע שנים של עבודה מסורה ונאמנה לחברה התגלע סכסוך בין שיר לבעלי החברה, סכסוך שבו הייתה מעורבת באופן דומיננטי גם אשתו של הבעלים אשר ככל הנראה לא חיבבה את שיר וזאת בלשון המעטה.


בעקבות הסכסוך ובשם יחסים "חבריים" בין בעלי החברה לשיר, ביקש מעסיקה כי תצא לחופשה של מספר ימים "עד להרגעת הרוחות" והבטיח כי לאחר מכן יחזיר אותה לעבודה. במשך למעלה משלושה חודשים התקשרה שיר שוב ושוב אל מעסיקה ואף ישבה עמו מספר פעמים לפגישות בניסיון לברר מה קורה עם עבודתה. המעסיק מצדו פעל בשיטת "ההתשה", נתן תשובות מתחמקות ו"מרח" את שיר בתירוצים כאלה ואחרים.


משרד עו"ד שחר אשר הגיש בשמה של שיר תביעה לפיצויי פיטורין בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, טען כי מדובר בפיטורין שלא כדין, ללא הודעה מוקדמת ותוך התחמקות מתשלום פיצויים על פי דין. בדיון בבית המשפט התכחש המעסיק ודבק בטענתו כי מעולם לא פיטר את התובעת. מחקירה צולבת שערך בא כוח התובעת עלה כי הנתבע העלה טענות קשות כנגד התובעת מבלי שתמך אותן בעדויות, מה שערער את מהימנותו בפני בית המשפט ופעל לטובתה של התובעת.


בסופו של דבר פסק בית הדין לעבודה לטובתה של התובעת, קבע כי מדובר היה בפיטורין והורה לנתבע לשלם פיצויי פיטורין בסך כולל של 41,320 שקלים אשר לאחר הצמדה וריבית הגיע לסך של 60,370 שקלים.