שינוי הכיתוב בתעודת הזהות של העותרת מיהודיה לחסרת דת

1. העותרת פנתה בשנת 1999 לבית משפט מקומי במדינת אוקראינה בבקשה לשנות את פרטי המרשם של אמה, כך שיוצהר כי אמה של העותרת היתה יהודיה. בית המשפט האוקראיני נעתר והורה על שינוי רישומה של אם העותרת - מרוסיה ליהודיה. העותרת ביקשה לקבל מעמד מכוח חוק השבות.

בקשתה סורבה מאחר שתעודת הלידה שהציגה היתה תעודה מחודשת (ולא מקורית). לאחר מכן פנתה העותרת שוב ופנייתה התקבלה והיא נרשמה כיהודיה המורשית לעלות לישראל מכוח חוק השבות.

2. בתאריך 19.2.2004 הגיעו העותרים 2 ו-3 (שהם בנה של העותרת ואשתו) לביקור בישראל והגישו בקשה לקבלת מעמד מכוח חוק השבות. נערכה בדיקה מחודשת של התעודות והוחלט על שינוי פריט הלאום של העותרת מ"יהודיה" ל"חסרת דת".

החלטה:

1. על פי סעיף 4ב לחוק השבות, יהודי הוא "מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת". אף שחוק השבות הסמיך את שר הפנים להתקין תקנות לצורך ביצוע החוק אין בנמצא תקנות המסדירות את האופן שבו נדרש הטוען כי אמו יהודיה, כמו במקרה שבפנינו, להוכיח בפועל את הדברים.

אשר על כן, בפסיקת בית משפט זה נאמר כי בהיעדר כלל ספציפי, חל גם כאן הכלל בדבר הצורך להציג, או להסתמך על, ראיות מנהליות במידה הנדרשת לביסוסה העובדתי של הטענה, או של ההחלטה.

הנטל הראשוני להבאת הראיות המנהליות המספיקות – רובץ על כתפי מבקש המעמד בישראל מכוח חוק השבות. מבקש שעמד בנטל ראשוני זה הוא בגדר מי שקמה לו "חזקת זכאות" ובהיעדר ראיות מינהליות שמעוררות לפחות חשד מבוסס לגבי זכאות זו, "חזקת הזכאות" מתגבשת לכדי זכאות של ממש.

2. ההחלטה הנתקפת לפנינו בהקשר לעותרת מצויה במנעד שבין שני מצבים. אין מדובר כאן בשלילת מעמד שהוענק לעותרת מכוח חוק השבות. יחד עם זאת בהחלטה, מדובר על שינוי בסעיף הלאום, או בסעיף הדת של העותרת, המשפיע על מקור זכאותה.

למעמדה של העותרת ורישומה כחסרת דת, מעבר לפגיעה הישירה בה, עלולה להיות גם השלכה על ילדיה, שכן אם היא איננה יהודיה בעצמה, הרי שילדיה הם רק נינים של יהודים ובתור שכאלה – אינם זכאים לכאורה למעמד בישראל מכוח חוק השבות.

3. ככל רשות מינהלית המוסמכת על פי הדין, גם על פקיד הרישום הראשי להפעיל את שיקול דעתו בסבירות ובמידתיות ותוך ייחוד משקל ראוי לראיות המובאות בפניו.

4. הראיות המינהליות שבידי המשיבים – אין הן מהוות ראיות מינהליות מספיקות לביסוס החלטה לשינוי הרישום של העותרת וכפועל יוצא מכך לשלילת מעמדה של העותרת כשלעצמה כיהודיה לצורך חוק השבות, על כל הנפקויות וההשלכות שיש לשינוי זה.

5. התנהלות המשיבים במכלול מעוררת תחושה קשה. הגם שניתן להבין שהתעוררו בלב המשיבים ספקות בכל הנוגע ליהדותה של העותרת, על פי המבחנים המקובלים, ביחס לתעודות שהציגה – פעילות מואצלי הסמכות שלהם גבלה, בנסיבות, לעתים, בחוסר סבירות מהותי ובחוסר מידתיות, בשים לב למאטריה בה עסקינן, ובמיוחד בהתייחס לתכלית החוקתית ול"רוח" חוק השבות.

לא נסתר כי העותרת היא למצער נכדה של פרטיזן, או של זוג פרטיזנים יהודים מאוקראינה, שלחמו בצורר הנאצי ובמשתפי הפעולה שלו, ואשר נרצחו באכזריות. במצב דברים זה, החקרנות-היתרה לגבי מקורות ומקוריות יהדותה היא, היתה מוגזמת ואף חסרת רגישות.