דחיית תביעתה של וויריאנט בע"מ להשבת סכום מס הבולים

1. התובעת הינה חברה ישראלית שהוקמה בשנת 1988. עם רישום ניירות הערך שלה למסחר בבורסת הנאסד"ק בניו יורק ביום 19.9.2000, נרשמה התובעת כחברה ציבורית. התובעת הגישה את דוחות הקצאת המניות לרשם החברות, ובגין ביול דוחות אלו שילמה סך של 2,312,848 ₪ (להלן: "הביול").

ביום 23.8.2006 ניתן פסק דינה של כב’ השופטת ד’ קרת-מאיר בע"ש (תל-אביב-יפו) 1019/05 שופינג.קום בע"מ נ’ מנהל המכס והבלו, שם נקבע כי מעת חקיקתו של חוק החברות החדש (אשר נכנס לתוקף ביום 1.2.2000), חוק מס בולים אינו חל על דוח הקצאת מניות של חברה ציבורית הנסחרת בחו"ל.

לאור פסק דין זה, פנתה התובעת ביום 28.2.2007 לרשויות המס, בדרישה להשבת הכספים אשר שולמו על ידה בגין הביול, אשר בדיעבד התברר לה כי נגבו שלא בהתאם לדין. עקב סירוב הנתבעת להיענות לדרישת התובעת, הוגשה תובענה זו, כאשר עילת התובענה הינה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט.

החלטה:

2. האם, כטענת התובעת, בהיעדר יסוד חוקי לגביית המס הרי שתשלום זה אינו בגדר "מס", או שמא, כטענת הנתבעת, שכל סכום המשולם לרשויות המס הינו בגדר תשלום מס, בין אם מדובר בתשלום מס אמת ובין אם מדובר בתשלום שגוי – בין ביתר ובין בחסר.

 
3. לאור הפסיקה, אין מנוס מלדחות את טענת התובעת כי אין להחיל את דיני המס על תשלום ששולם בהיעדר עיגון חוקי, ותשלום זה הינו בגדר מס וחלות עליו הוראות ההתיישנות הקבועות בחוק מסים עקיפים. אין להסיק מהלכה זו כי אדם מן הישוב אשר הפקיד את כספו בידי אדם אחר, אף אם זהו אדם הנושא תפקיד ברשויות המס, שלא מתוך כוונה לשלם מס כלשהו באמצעות כסף זה, יחולו לגביו דיני ההתיישנות החלים על מסים עקיפים.

4. התובעת טענה כי יש להתחיל למנות את תקופת ההתיישנות ממועד מתן פסק הדין בעניין שופינג.קום, לאור סעיף 8 לחוק ההתיישנות, היות שטרם כך לא ידעה ולא יכלה לדעת על זכותה להשבה.

אין לקבל טענה זו. במקרה דנן מדובר על טעות משפטית ולא על טעות בעובדות המהוות את עילת התובענה.

זאת ועוד, התובעת איננה אדם פרטי שאינו מקבל ייעוץ מקצועי בתחומי החשבונאות, אלא הינה חברה ציבורית (שחקן חוזר), לפיכך ניתן לקבוע בנקל כי היתה בידיה היכולת לבחון ולבדוק את חבותה במס טרם תשלומו או בסמוך לכך, והיא, לא עשתה כן. בנוסף, חובת ההוכחה על התקיימות התנאים המנויים בסעיף 8 לחוק ההתיישנות מוטלת לפתחה של התובעת, וזו לא הרימה נטל זה.

5. יש למנות את תחילת ההתיישנות ממועד תשלום המס, כפי שקבוע בחוק מסים עקיפים: "מהיום שהו נתהווה החסר או היתר", או כפי קבוע בתקנות מס הבולים: "מיום ביול המסמך". מועד זה, יחד עם עובדת היעדר העיגון החוקי, משמע שינוי המצב המשפטי עת נכנס לתוקפו חוק החברות, מקים את כוח התביעה.

6. בהינתן הוראת חוק ספציפית הנובעת מתחום דיני עשיית העושר, הרי שהיא גוברת על דיני עשיית העושר הכלליים, ולא עומדת לתובעת עילה חלופית. אף אם הנתבעת התעשרה שלא כדין, כאשר מדובר בהתעשרות בדרך של גביית מס ביתר, הרי שגם על התעשרות זו יחולו הוראות ההתיישנות החלים בדיני המסים העקיפים ולא דין ההתיישנות הכללי.

7. יש להבחין בין גביית מס מכוח חיוב, אשר אינה מאבדת מאיכותה כמס אף אם שיעור הגבייה שונה מהשיעור הנדרש, לבין גביית תשלום בהיעדר כל חיוב, אשר אינה יכולה להיכנס לגדרי דיני המסים.