הסעד הראוי לעובד המופלה לרעה ביחס לחבריו לקבוצת שיוויון נתונה

1. המערער הוא עובד מדינה קבוע במשרד התעשייה והמסחר. בשנת 2001 נבחר לתפקיד של ציר - יועץ (ענייני כלכלה ומסחר) בשגרירות ישראל בברלין.

המערער כיהן בתפקיד זה בברלין תקופה של 4 שנים (להלן - השליחות). ערב יציאתו לשליחות היתה דרגתו 42 בסולם דירוג המח"ר. באותו זמן היה תקן המשרה בחו"ל אליה נבחר בדרגות 37 - 39. על פי הוראות התקשי"ר ותקנון השירות בחו"ל (שות"ש), אשר נועד להתאים את שכר העובד בישראל לרמת המחיה במדינת השירות, המערער היה זכאי לדרגה אחת גבוהה מדרגת התקן של המשרה בחו"ל, כך שבתקופת שליחותו היה המערער זכאי לדרגה 40 בדירוג המח"ר, בצירוף תוספת חו"ל.

למרות הוראות התקשי"ר, עם צאתו לשליחות, שולמה לו משכורת בחו"ל על בסיס דרגתו בארץ (דרגה 42). בחודש אוקטובר 2001, "הורדה" דרגתו של המערער באופן חד-צדדי לדרגה 40 בדירוג המח"ר.

כתוצאה מכך נפגע שכרו של המערער.

החלטה:

2. המערער טען כי הוא הופלה לרעה ביחס לשליחים אחרים שהיו במעמדו אשר לא "הורדו" בדרגה בתקופת שליחותם ונשמרה להם דרגת התקן בארץ בתקופת שירותם בחו"ל.

3. הפליה פסולה היא הניגוד הקוטבי לעקרון השיוויון. כשם שעקרון השיוויון מחייב נקיטת יחס שווה כלפי אלה הנמצאים ב"קבוצת השיוויון", כך יש לפעול למניעת הפליה בקרב קבוצת השיוויון.

4. בסוגיית הסעד המתאים במקרה של הפליה פסולה הבחין בית המשפט העליון בפסק הדין בפרשת "חוקה לישראל" (בג"צ 637/89 חוקה למדינת ישראל נגד שר האוצר, פ"ד מ"ו (1), 191, 201 - 202), בין שלושה מצבי הפליה עיקריים, בבחינת שלוש קטגוריות, שהסעד בכל אחד מהם שונה:

המצב הראשון: נוגע לאדם שיש לו אינטרס מוגן בדין אשר אינו מוכר לגביו, אך מוכר לגבי אחרים. במצב זה דין ההפליה הפסולה להתבטל באופן שתוכר הזכות שנמנעה.

המצב השני: נוגע לאדם שאין לו זכות המעוגנת בדין ולרשות המינהלית אין שיקול דעת מינהלי אם להעניק את הזכות, אך למרות זאת היא מעניקה את הזכות לאחר בניגוד לדין תוך הפליית התובע.

במצב זה, על פי פסיקת בית המשפט העליון, ההחלטה המפלה בטלה אך אין בביטולה כדי להעניק לאדם המופלה זכות שהדין אינו מאפשר להעניק לו.

המצב השלישי: נוגע לאותם מקרים בהם אין מדובר בזכות המעוגנת בחוק אלא מדובר בזכות שמקורה בשיקול דעתה או מדיניותה של הרשות המינהלית. במקרה כזה, כך נפסק, אדם זכאי ליחס שוויוני מטעם הרשות.

5. עניינו של המערער "נופל" לגדר המצב השלישי שתואר בפסיקה. גובה שכרו של עובד מדינה אינו קבוע בחוק.

החוק הסמיך את נציב שירות המדינה לקבוע תקנים ודרגות למשרה ולקבוע את רמת השכר הצמודה לכל דרגה.

קביעת רמת הדרגה ורמת השכר הצמודה לדרגה היא עניין למדיניות ניהול כח אדם, היכולה להשתנות מעת לעת.

מדובר בסמכות של שיקול דעת שאינה מוגבלת מכוח הוראת חוק מיוחדת. הענקת דרגה לפלוני על ידי הגורם המוסמך בניגוד להוראות הפנימיות אינה בלתי חוקית או עומדת בניגוד לתקנת הציבור.

במצב דברים זה הענקת דרגה לפלוני ולא לאלמוני הוא מעשה של הפליה פסולה אשר דינה להתבטל, בין בדרך של ביטול ההסדר המפלה ובין בדרך של הענקת הזכות שניתנה לאחרים לעובד המופלה.

6. המערער יהיה זכאי לשכר בכל תקופת שירותו בחו"ל לפי דרגתו בארץ (42 בדירוג המח"ר).