היקף חובות מעסיק כלפי עובד עם מוגבלות נפשית

העובדות:

ערעור זה עניינו בהיקף חובות מעסיק כלפי עובד עם מוגבלות נפשית, אשר הגיע אל המעסיק על פי בקשתה של קרן לשיקום אנשים עם מוגבלות, כחלק מתכנית שיקום, ועבד כעשר שנים תמורת כ- 33%-40% משכר המינימום הקבוע בחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987 ובלא שנעשה הסדר בכתב לגבי שיעור שכרו ובלא שבאה כל דרישה מצידו, לקבלת שכר מינימום במשך תקופת העסקתו.

החלטה:

1. על דעת השופט פליטמן, נציג הציבור מר רן חרמש ונציג הציבור מר הלל דודאי, מתקבל ערעור חברת רם מבנים ונדחה ערעור יעקב.

נקבע, כי בהיותה של ההתקשרות בין הצדדים למטרת שיקום בלבד, אין להכיר ביחסי עובד-ומעביד בין הצדדים. על כן, אין יעקב זכאי לסכומים אשר נפסקו לו בבית הדין קמא בגין דמי הבראה, פדיון חופשה ופיצויי פיטורים.

הנשיא אדלר והשופט רבינוביץ הגיעו למסקנה שהיו קיימים יחסי עובד-ומעביד בין החברה לבין יעקב. הנשיא סובר שכתוצאה מכך זכאי יעקב לתשלום שכר, בהתאם לאמור בחוות דעתו. השופט רבינוביץ סובר שיש לדחות את שני הערעורים ולהשאיר על כנו את פסק דינו של בית הדין האזורי.

2. המבחן להכרעה בדבר קיומם או העדר קיומם של יחסי עובד ומעביד הינו "המבחן המעורב", שבמרכזו "מבחן ההשתלבות". מבחן ההשתלבות קובע, כי אדם הוא עובד אם הוא משולב בעיסוקיו של המפעל ואין לו עסק משלו. משמבחן ההשתלבות אינו נותן תשובה מספקת לנסיבות המיוחדות של המקרה דנן, אימץ בית הדין את המבחן המעורב על מנת להכריע אם קיימים יחסי עובד-מעביד.

3. בחינת טיב הקשר שבין הצדדים במקרה שלפנינו צריכה להיעשות, ראשית - על פי "חוזה ההתקשרות" שביניהם ולאחר מכן לאור נסיבות הקשר בפועל בתקופת קיומו.

רק לאחר בחינה כאמור ניתן להגיע למסקנה, אם מדובר ביחס של עובד ומעביד. אולם בטרם ייבחן הקשר כאמור מן ההכרח להקדים ולומר כמה מילים נחוצות בנוגע לשיקום אנשים עם מוגבלות בתעסוקה נורמטיבית. אחת הבעיות הקשות ביותר של אנשים עם מוגבלות הינה השתלבות במעגל העבודה.

מצב התעסוקה של אנשים עם מוגבלות, בהשוואה לאנשים ללא מוגבלות, מאופיין בשיעורים נמוכים של מועסקים ושיעורי אבטלה גבוהים.

בכדי לקדם את שילובם של אנשים עם מוגבלות, הוקמו בישראל מסגרות שיקומיות שונות ורבות, הפועלות לשילוב אנשים בעלי מוגבלות בתעסוקה הרגילה מתוך מגמה לנורמליזציה, תוך העדפת מסגרות התעסוקה הרגילות של השוק החופשי, על פני מסגרות מוגנות סגרגטיביות.

שירותי שיקום תעסוקתיים פועלים במסגרתם של גופים שונים: אגף השיקום במשרד הביטחון, משרד העבודה והרווחה (אגף לטיפול במפגר, אגף השיקום), שירות התעסוקה, חברת המשק"ם, המוסד לביטוח לאומי ומשרד הבריאות.

הקרן למפעלי שיקום מוגבלים, משיבה פורמאלית 1 בתיק זה הינה אחד מהגופים השיקומיים הפועלים לשילוב אנשים עם מוגבלויות בתעסוקה נורמטיבית.הקרן למפעלי שיקום מוגבלים הינה הקדש ציבורי, שהוקדם בשנת 1964 ביוזמה ובתמיכה של משרד הרווחה,

4. המערער סובל מפיגור שכלי ולוקה בנפשו. על פי פרק הנכות שבחוק הביטוח לאומי נקבעה לו דרגת אי כושר לעבוד של 65%. ההתקשרות בין הצדדים הייתה שיקומית על פי טיבה ולא נכרת ביניהם חוזה משפטי מחייב של עבודה וגמולה כפי שהדברים בין עובד למעביד.

החברה המשיבה עסקה בתכנון, ייצור והקמה של מבנים ניידים וקבועים, פעילות הכרוכה בשורה של מטלות מקצועיות ומורכבות בהם המערער לא יכול היה לקחת חלק; משהמערער לא יכול היה להבחין בין ימינו לשמאלו וקל חומר שלא יכול היה לקבל הוראות הכרוכות בהבנת מונחים מקצועיים.

5. מהמסכת העובדתית שנפרשה עולות המסקנות הבאות: ההתקשרות בין הצדדים הייתה לא להעסקת המערער כעובד אלא לספק לו מסגרת שיקומית.לא היה צורך תעסוקתי להעסקת המערער במפעל כעובד. בשל מגבלותיו יכול היה המערער אך ורק לסייע לעובדי המפעל האחרים בעבודתם.

"עבודת הסיוע" חייבה פיקוח צמוד מאת העובד מקבל הסיוע לבל יגיעו הדברים לידי מצב של "כשל עוזר ונפל עזור" ויגרם נזק למפעל והמערער ייפגע בגופו.

שום מפעל לא היה נכון להעסיק ולאורך זמן עובד כמערער לאור התנהגותו אלמלי נעשה הדבר לתכלית שיקומית.

משמעות האמור הינה, שעובדי המפעל שנעזרו במערער היו צריכים לאבד מזמן עבודתם על מנת לפקח עליו, כך שהפסד זמנם עלה למפעל יותר מהתפוקה השולית שניתן היה להפיק מעבודתו של המערער.

6. חוזה עבודה מבוסס על עקרון יסוד של תפוקת עובד העולה על עלותו למעביד. לאור אותו עיקרון קבעה הוועדה הציבורית לבחינת חוק שכר מינימום, כי:

משכך הם הדברים, יש לקבוע, כי הקשר בין הצדדים על פי טיבו לא היה של יחסי עובד מעביד, כי אם של מתנדב שמסייע לאדם עם מוגבלות בספקו לו מסגרת שיקומית במפעלו. משזאת המסקנה אין לחייב את המשיבה בתשלומים שונים למערער על פי משפט העבודה המגן בגין המעשה הטוב שעשתה כאילו היה עובד שלה.

אשר על כן, דין ערעור המערער - להידחות; דין ערעור המשיבה - להתקבל; ועל המערער להחזיר למשיבה כל אשר שולם לו על פי פסק דינו של בית הדין קמא.