דחיית תביעה לפירוק שיתוף במשק חקלאי

התובעת הגישה תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין המתייחסת לזכויות במשק חקלאי במושב ותביעה כספית על מטלטלין והזכויות הכספיות שנגבו על ידי הנתבע מאז פטירתו של אביהם המנוח.

התובעת 1 הינה בתו של המנוח ס.ס ז"ל (להלן: “המנוח”) ואחותם למחצה מהאב של הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") והנתבע 2. המנוח הלך לעולמו ביום 01.04.00 מבלי להותיר אחריו כל צוואה.

ביום 27.06.02ניתן צו ירושה אשר לפיו נקבעו יורשיו על פי דין של המנוח, כאשר התובעת הנתבע ויורשים אחרים יורשים ¼ כל אחד מזכויותיו ומרכושו של המנוח. מכוח היות התובעת יורשת על פי דין של המנוח רואה היא את המשק כחלק מרכושו של המנוח אשר יש לה זכויות בו ועל כן עותרת היא לפירוק השיתוף.

החלטה:

א. אין מחלוקת כי במקרה דנן חל "ההסכם המשולש", אשר מתחדש אחת לשלוש שנים על המשק, כאשר הסוכנות הינו הגורם המיישב והאגודה הינה ברת הרשות.

על כן כל שאלה לגבי זכויותיו של מי מהצדדים יכול ותתברר על פי האמור בהסכם. סעיף 20 ה’ "להסכם המשולש" קובע מפורשות את אופן העברות הזכויות עם פטירת המתיישב כאשר במפורש מצוין כי אינו רשאי להורישם כראות עיניו. בהתאם לאמור בהסכם קבעו ההורים בהצהרה מיום 04.08.81 את בנם הנתבע כ”בן ממשיך”, הצהרה שאושרה על ידי האגודה והסוכנות היהודית. בעקבות זאת, בנה הנתבע את ביתו בנחלה על פי היתר בניה שקיבל לבקשתו ביום 20.04.82.

ב. בפועל, הזכויות לא נרשמו במנהל מקרקעי ישראל וכי בקשה לרישום הוגשה רק ביום 09.05.06, בקשה אשר טרם הושלמה. עמדת המנהל היא, כי באם יש הסכמת ההורים, הסוכנות וועד המושב ויומצאו אישורי תשלום המיסים למועצה אין מניעה כי הנתבע ירשם כבעל זכויות ובר רשות במשק. התובעת מתנגדת נחרצות לרישום הנתבע כ"בן ממשיך" ותוקפת את תקפות ה"הסכם המשולש" וכן את מדיניות המנהל.

ג. “בן ממשיך” הוגדר כמי שבונה ביתו בחלקה ליד הוריו, מעבד עמם את המשק ומצפה לכך שעם מותם בבוא היום, יהיה הוא בעל המשק במקומם.

הנתבע אושר כ"בן ממשיך" על ידי האגודה והסוכנות, שהוא הגורם המיישב. אין לקבל את טענת התובעת כי האישור ניתן אך ורק לצורך בנית בית נחלה.

באשר להחלת חוק הירושה ותחולת סעיף 8, לחוק נקבע בע"א 3836/93 כרמלי נ’ כרמלי כי כאשר ישנה הוראה מפורשת בחוזה בין המנהל לאגודה לפיו המשק אינו חלק מהעזבון הרי שהסכם זה מחייב ולא ניתן היום לבוא לקבוע כי הסכם זה אינו מחייב הצדדים.

ד. במקרה דנן חתמו ההורים שניהם על ההצהרה ואישור, לפיו נקבע הנתבע כ"בן ממשיך" ובתוקף היותו כזה, נתבקש האישור לבניית ביתו בנחלה כמו כן, צויין מפורשות כי ההתחייבות ההורים הינה בלתי חוזרת.

מאז חתימתם של ההורים על האישור לא הוכח כי חזרו בהם ההורים בכל שלב שהוא מהצהרתם זו עד לפטירת שניהם. הנתבע אף שינה את מצבו לרעה לאחר שגם לדעת התובעת שילם לאחיו נ. פצויים בגין קביעתו כבן ממשיך ומתגורר במשק תקופה של 20 שנה ובונה את ביתו בנחלה.

לפיכך, גם אם מדובר בהתחייבות למתן מתנה התחייבות זו שרירה וקיימת ויש על כן, לאפשר רישומה.

התביעה נדחתה