המשיבה זנחה את עבודתה כמורה במשרד

2. עד למועד החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים, התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים.

על כך אין חולק למעשה. אף לא נמצא פגם בהתנהלות המדינה בכל הנוגע לאכיפת הסכם הפשרה, או בהחלטתה של הוועדה הרפואית לעררים.

 בנסיבות אלה, בדין נדחתה תביעתה של המשיבה שלא לשבץ אותה בבית ספר אורט דפנה ולהורות על שיבוצה בבית הספר בסמ"ת בלבד.

למרות זאת, קבע בית הדין האזורי בפסיקתו כי המשיבה תמשיך בעבודתה כעובדת המדינה ולמעשה ניתן לה סעד של אכיפה. וזאת, לאחר כשנתיים וארבעה חודשים למן המועד בו סירבה המשיבה להתייצב לשיבוץ בעבודת הוראה בבית ספר אורט דפנה.

3. סעד האכיפה הוא פועל יוצא מן ההוראות האופרטיביות שבפסק הדין בהן נקבע כי יימשכו למעשה יחסי העבודה בין הצדדים לאחר החלטת הוועדה הרפואית לעררים.

4. בנסיבות המקרה שלפנינו, אין להורות על סעד של אכיפה, או חלף אכיפה ביחסי המשיבה עם המדינה. הוועדה הרפואית הפועלת מכוח חוק שירות המדינה (גמלאות) ותקנותיו, מוסמכת לדון בדרגת נכותו של עובד.

על החלטתה ניתן להגיש ערר לוועדה רפואית לעררים, על קביעת דרגת נכותו של העובד בלבד. הוועדה הרפואית לעררים פועלת מכוח חוק הגמלאות ותפקידה לקבוע האם העובד נכה ומהי דרגת נכותו לצורך גמלאות, אולם אין היא מוסמכת לקבוע כשירותו של עובד לעבודה והפסקת עבודתו עקב כך. הצדדים סברו וקיבלו את סמכותה של הוועדה הרפואית לעררים, כפורום הנאות למיצוי טענותיה של המשיבה בכל הנוגע לכושרה לעבוד.

משכך הוא, צודקת המדינה בטיעוניה, כי כושר עבודתה של המשיבה הוכרע בהחלטתה של הוועדה הרפואית לעררים.

במצב דברים זה, קביעותיו של בית הדין האזורי בהוראותיו האופרטיביות, לפיהן על המדינה לחזור ולהעמיד את המשיבה לבדיקות בפני הוועדה הרפואית המחוזית לשם קביעת כושר עבודתה, הן בבחינת הסטת ההליך לאחור וסיכול ממצאיו העובדתיים ומסקנותיו בדחיית תביעתה של המשיבה.

5. צודקת המדינה בטענתה כי המשיבה נטשה למעשה את עבודתה במשרד החינוך. המשיבה היא אשר הפרה התחייבותה בהסכם הפשרה.

המשיבה מצידה מיצתה את ההליכים הרפואיים עד תום, בערר שהגישה לוועדה הרפואית לעררים. אולם בהגיע עת פקודה, סירבה למלא את חלקה בהסכם. בהתנהלותה זו של המשיבה יש לראות זניחת העבודה.