בר"ם 6432/09, ירדן טל נ' משרד התחבורה – אגף הרישוי
העובדות:
1. מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי אשר דחה את בקשת המבקש להוצאת צו ביניים אשר יאסור על המשיבה לפסול את רישיונו לנהוג ברכב ציבורי, עד להכרעה בעתירה המנהלית שהגיש המבקש.
2. המבקש, כבן 40, הוא בעל רשיון נהיגה ברכב ציבורי מזה 17 שנים, ועובד בחברת הסעות.
3. בתאריך 12.5.2009 הוגש נגדו כתב אישום בגין שהסיע תלמידים מבית ספרם למקום מגוריהם בבית שמש ובכניסה לבית שמש עצר המבקש את הרכב, איפשר לתלמידים, בהם קטינה בת 17 לרדת מן האוטובוס להפסקה, וזו החלה לעשן. לפי הנטען, באותו מעמד המבקש בעט בישבנה של המתלוננת.
4. לאחר מכן ניסתה המתלוננת לעלות לאוטובוס עם סיגריה, המבקש ניסה למנוע זאת ממנה, תוך שהוא דוחף אותה בכח, המתלוננת קיללה את המבקש, ובתגובה אחז המבקש במתלוננת והכה אותה בלחייה.
לאחר מכן, לפי הנטען, אף איים על חבריה של המתלוננת. המתלוננת טענה כי המכה בלחייה גרמה לה לכאבי ראש ולתחושת נימול. המבקש הואשם בעבירות של תקיפת קטין הגורמת חבלה ושל איומים.
ההכרעה:
1. אין חולק על סמכותו העקרונית של המשיב לבטל את רישיונו של המבקש.
2. ספק אם הליך השימוע שנערך למבקש התנהל באופן תקין. המשיב טען אמנם בבית המשפט הנכבד קמא כי מעת שזומן לשימוע בעקבות הגשת כתב האישום, היה למבקש די והותר זמן להיערך לשימוע ולכל תוצאה אפשרית שלו.
ברם, עיון במכתב שנשלח למבקש מעלה כי הוא זומן לרשות הרישוי "הואיל ושיש צורך לברר כושר נהיגתך" ולצורך "בירור" (כאשר בשולי הדף צוין באותיות טל ומטר כי "אי התייצבות במועד האמור תגרום להתליית רישיון הנהיגה שלך").
3. כיצד יכול היה המבקש להבין מכך שהמשיב שוקל את פסילת רישיון הנהיגה שלו כפועל יוצא מהגשתו של כתב אישום נגדו בקשר עם אירוע שהתרחש כשבעה חודשים קודם לכך, וכיצד היה יכול להיערך להשמעת טיעון סדור בעניין זה – לא נדע.
4. ספק אם הרשות העניקה למבקש את זכות השמיעה ההוגנת המתחייבת.
5. הליך השימוע שנערך בפועל נחזה, לכאורה, אך כניסיון של המשיב לצאת ידי חובתו.
6. אמנם, אין ספק כי עצם ביצועה של עבירת אלימות המופנית כלפי נוסע יכול ויהיה די בה כדי להביא לכך שבאיזון בין רצון בעל הרישיון להמשיך ולנהוג ברכב ציבורי, לבין האינטרס להגן על שלום הציבור, יגבר השיקול השני וייפסל רישיון הנהיגה.
אולם קודם קבלתה של החלטה לפסול את רישיונו של אדם לאלתר, על המשיב לבחון מגוון שיקולים: כך, למשל, ניתן להבחין בין פסילת רישיון נהיגה ברכב פרטי, לבין פסילת רישיון ברכב ציבורי (כבמקרהו של המבקש) אגב גדיעת מטה לחמו של בעל הרישיון, ופגיעה בזכותו החוקתית לחופש עיסוק, על כל הנובע מן האמור.
7. יש להבחין בין סירוב לתת רישיון, או לחדשו, לבין נטילת רישיון קיים (כבמקרהו של המבקש). כך, למשל, ואף שהרשות ודאי רשאית להסתמך על כתב האישום כראיה מנהלית, יש להבחין בין מי שהורשע בדינו לבין מי שרק הוגש נגדו כתב אישום (כבמקרהו של מבקש), אשר מטבע הדברים יכול להסתיים אף בזיכוי.
8. מגוון שיקולים כאלה, ודומיהם, כך נראה, כלל לא נשקלו על-ידי המשיב. סבירותה של החלטת המשיב לפסול את הרישיון לאלתר, במקום לבחור, למצער, בהתניית הרישיון בתנאים מוטלת איפוא בספק.
9. המשיב לא הצליח להראות בתשובתו לטענותיו המפורשות של המבקש, כי החלטותיו מכוח תקנה 15ב(3) הנ"ל התקבלו על יסוד אמות מידה ברורות, ענייניות ושוות.
10. אפשרות סבירה כי ייקבע שהחלטת המשיב איננה מקיימת את דרישת המידתיות, ובפרט – את מבחן המשנה השני שלה ("מבחן המידתיות הפחותה").
11. שיקולי מאזן הנוחות מובילים לתוצאה דומה: ככל שיותנה בשלב זה רישיונו של המבקש בהסעת תלמידים, בכך שיתלווה אליו מלווה, הרי שהפגיעה האפשרית בבטחון הציבור – אף שהיא קיימת – נחזית כפחותה במשקלה היחסי מן הפגיעה הטמונה בשלילה מוחלטת של רישיונו של המבקש לנהיגה ברכב ציבורי.
12. ניתן בזאת צו ביניים המורה למשיב להותיר בידי המבקש את רישיון הנהיגה מסוג D ומסוג D1, וזאת בכפוף להוספת תנאי ברישיון הנהיגה של המבקש, ולחלופין – לחתימה של המבקש על התחייבות במשרדי המשיב, ולפיהם: המבקש יהיה מנוע מלהסיע תלמידים ברכב ציבורי אלא בלוויית מלווה מבוגר, וזאת עד להכרעה במשפטו.
13. הערעור מתקבל.
עודכן ב: 31/08/2011
.jpg)
.jpg)
.jpg)
