ערעור בנוגע למיקומו של בית ספר יסודי שועפט ג`

הערעור מופנה כנגד פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים.

 בפסק-הדין דחה בית המשפט את עתירתם של המערערים לשנות את מיקומו של בית הספר היסודי שועפט ג', שבו לומדים למעלה מ- 750 תלמידים (מגן חובה עד כיתה ו'), על-מנת שלא ישכון בסמוך למפעל מזהם.

החלטה:

1. דין הערעור להתקבל. על המשיבים 1 ו- 2 חלה חובה לספק לתלמידי בית הספר מבנה שניתן לקיים בו לימודים בצורה בטוחה ובריאה. ברור שאין להסכין עם קיום לימודים במסגרת שאינה מקיימת דרישות בריאותיות בסיסיות.

2. הכול מסכימים, בשורש הדברים, שמיקומו של בית הספר בסמוך למפעל המתכות המזהם אינו סביר. העותרים מצדם זועקים – וזעקתם מובנת – כי אין ברצונם לשלוח את ילדיהם לבית ספר הממוקם בסמוך למפעל פולט-זיהום.

העירייה מצדה חזרה והצהירה כי היא מודעת לצורך לפתור את הבעיה, והיא פעלה ופועלת בדרכים שונות כדי לקדם את הנושא. בית המשפט המחוזי אף-הוא הגיע לתוצאה שאליה הגיע תוך הבהרה חוזרת ונשנית כי המצב הקיים אינו משביע רצון, ומפסק-הדין ברורה ציפייתו של בית המשפט כי מצב זה לא יישאר לאורך זמן על כנו.

מכל אלה ברור שהאפשרות לקיים לימודים, ולוּ באופן זמני, בבית הספר הממוקם בסמיכות למפעל פעיל, הייתה לכל אורך הדרך מוטלת בסימן שאלה גדול. חוות-הדעת והנתונים שבאו לפני בית המשפט קמא העמיקו את סימן השאלה שכן לצד הבדיקות (הבלתי שלמות) שהצביעו על עמידה בתקנים, נשמעו עמדות אנשי מקצוע השוללות קיום לימודים לצד המפעל.

3. רמת הזיהום הנפלטת מן המפעל מתאימה לאזור תעשייתי, לא לאזור שבו לומדים ילדים. לא ניתן אפוא להתעלם מן האפשרות שהלימודים בקרבת המפעל יעמידו בסכנה את בריאותם של התלמידים.

בנסיבות אלה לא נותר לנו אלא לקבוע כי לא ניתן לקיים לימודים בבית הספר בתנאים הנוכחיים, וכי מיקומו של בית הספר בעת הזו אינו סביר ואינו עולה בקנה אחד עם חובתם של המשיבים לספק לתלמידים מקום לימודים ראוי.

המשיבה 1 – עיריית ירושלים – אחראית הן למתן הרישוי למפעל הן להחלטה להקים לצדו בית ספר שבו לומדים ילדים רכים בשנים. הנכונות להסכים לחשיפת ילדים לסיכונים הנלווים לשאיפת החומרים המזיקים, ולוּ למשך יום אחד, היא החלטה בלתי-סבירה ואין להשאירה על מכונה.