העותר יוחזר לעבודה כמנהל באחד מבתי הספר של החינוך העצמאי

בג"ץ 8929/08, עובדיה בן נון נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח'

העובדות:

1. העותר ניהל, במשך כשבע-עשרה שנים, את בית-הספר התורני "סיני" שבעיר יבנה. בית הספר פועל תחת חסותו של מרכז החינוך העצמאי, והוא כפוף לפיקוח של האגף לחינוך עצמאי במשרד החינוך.

ביום 5.1.2004 הושעה העותר מתפקידו על ידי מפקח מטעם החינוך העצמאי, בגין הימנעותו מלדווח על מערכת יחסים שנרקמה בין מורה מסגל בית הספר לאחת המזכירות.

2. העתירה נסבה בעיקרה על הסעד שניתן לעותר בבית הדין הארצי. העותר סבור, כי הטעמים שבגינם ניתן לו סעד של אכיפה חלקית בלבד –השבתו לעבודה בחינוך העצמאי אך בבית ספר אחר מזה שאותו ניהל בעבר – שגויים ואינם יכולים לעמוד.

החלטה:

3. מקביעותיהם של בתי הדין לעבודה בעניינו של העותר, ברור כי פיטוריו נעשו שלא כדין, וכי בהתנהלותו של החינוך העצמאי נפלו פגמים חמורים וקשים.

המלצתה של וועדת השימוע – שאת סמכותה קיבל עליו החינוך העצמאי – לא כובדה. לעותר לא נערך שימוע עובר לפיטוריו, וההתנהלות סביב הוצאתו לשנת שבתון וסביב פיטוריו הייתה מטעה וחסרת תום-לב.

4. לנוכח קביעות אלו, עולה השאלה מהו הסעד הראוי בנסיבות העניין. נקודת המוצא להכרעה בשאלה זו היא העיקרון המקובל במשפט העבודה הישראלי, ולפיו אין כופים על מעביד להעסיק עובד בניגוד לרצונו.

לאור עיקרון זה, גם מקום בו נפל פגם בפיטוריו של עובד – קיימת עדיפות להטבת הנזק באמצעות מתן פיצוי על פני כפיית העסקתו של העובד בידי המעביד.

5. בגישה מסורתית זו חלו, ברבות השנים, שינויים של ממש, וכיום, מסתמנת נכונות הולכת וגוברת במשפט העבודה לאכוף, במקרים המתאימים, חוזי עבודה.

6. הסעד אותו ראוי להעניק לעובר שפוטר שלא כדין – פיצויים בלבד או אכיפתם של יחסי העבודה, וכן היקפה הראוי של האכיפה – נתון לשיקול דעתו של בית הדין לעבודה.

בענייננו, סבר בית הדין הארצי לעבודה, כי התנהלותו של החינוך העצמאי כלפי העותר הייתה נגועה בפגמים שעוצמתם מצדיקה נקיטה בצעד החריג של אכיפת חוזה העבודה בינו לבין החינוך העצמאי.

הטעם העיקרי לקביעתו זו היה שבנסיבות העניין, אין בכוחו של פיצוי כספי כדי להיטיב את נזקו הכבד של העותר, שסולק מעבודתו באמתלות-שווא ובבושת פנים.

בבואו לבחון את שאלת הסעד הראוי, נתן בית הדין הארצי את דעתו למגוון של שיקולים. שיקוליו של בית הדין הארצי מעוגנים הן בפסיקתו שלו והן בפסיקתו של בית משפט זה, ולא נפל בהם פגם כלשהו, לא כל שכן טעות משפטית מהותית.

האיזון שערך בית הדין הארצי בין השיקולים השונים אליהם נדרש היה ראוי ומידתי.