הפרת סימן מסחר ומתן צו מניעה האוסר על שימוש במותג "ורסצ`ה" בארץ

1. הנתבעת הינה חברה ישראלית, שבבעלותה חנויות ביגוד ברחבי הארץ.

בעבר משכה התובעת את התנגדותה לרישום סימן המסחר על ידי החברה הישראלית, וזאת טרם הפכה הנתבעת למעצמת ביגוד בארץ, עם סממנים רבים המזהים אותה עם התובעת. נתבע נוסף בתיק הינו בעל החברה הישראלית.

 
2. התובעת והנתבעת רשמו שתיהן בארץ סימני מסחר שונים למותג ורסצ’ה החל משנות ה-80, אולם התובעת היתה הראשונה לרשום את סימן המסחר בתחומי ההלבשה.

3. התובעת טוענת להפרת סימן מסחר, גניבת עין וכן עילות נוספות, בטענה כי הנתבעת מסבה לתובעת נזק קשה ומטעה את הצרכנים, וכן כי סימני המסחר נרשמו על בסיס מצגים שקריים.

על כן מבקשת צו מניעה האוסר על הנתבעת לעשות שימוש כלשהו בסימן המסחר של התובעת, ופיצוי כספי.

4. הנתבעת טוענת להגנתה כי היא עושה שימוש בסימני המסחר כדין, כי הסתמכה על מצגי הויתור של התובעת לאור משיכת התנגדותה לרישום סימן המסחר, וכי סימני המסחר נרשמו על ידה בתום לב.

החלטה:

1. בית המשפט מקבל את טענת התובעת לפיה יש לצאת מנקודת הנחה כי המותג "ורסצ’ה" היה מוכר לישראלים רבים, וזו למעשה היתה הסיבה לשימוש השם בארץ על ידי החברה הישראלית.

2. לעניין הפיצוי הכספי שנתבע, התובעת תהיה חייבת להחליט אם היא מעוניינת בפיצוי כספי על הנזק שנגרם לה, או בקבלת הרווחים שהפיקה הנתבעת ממעשיה.

3. לעניין הפרת סימון מסחר - התובעת הוכיחה את עילת הפרת סימן המסחר, בגין השימוש בשם "ורסצ’ה" ובשל השימוש בסמלי החברה האיטלקית, בהם מכיר בית המשפט כ"סימני מסחר מוכרים היטב" הזכאים להגנה.

4. לעניין עוולת גניבת עין - מאחר והוכח כי הנתבעת ניצלה את המוניטין של התובעת כדי לשווק מוצרים ספציפיים של הנתבעת, הוכחו יסודות העוולה.

5. לעניין הטעייה - השימוש בסממני המסחר והביטויים המטעים על ידי התובעת, מהווה הטעייה על ידי הנתבעת ומאחר והוכח גם נזק, זכאית התובעת לפיצויים בגינו.

6. גם יסודות עילת עשיית עושר ולא במשפט הוכחו כולן על ידי התובעת.

7. בית המשפט קובע כי הנתבעים רשמו על שמם בחוסר תום לב את סימני המסחר המדוברים, כי הרישום נוצל על ידם להרחבת ההטעיה וניצול המוניטין של התובעת, וכי הנתבעים התקדמו בשיטתיות לקראת השתלטות על המוניטין של התובעת בישראל.

8. לאור האמור לעיל, מקבל בית המשפט את הבקשה למתן צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעת שימוש כלשהו במותג התובעת. עם זאת, מעניק בית המשפט לנתבעת ארכת חסד של כשנה, כדי לאפשר לתובעת לשנות את שמה.

כמו כן, פוסק בית המשפט תשלום הוצאות משפט על ידי הנתבעת בגין שלב זה של המשפט. התביעה כנגד הנתבע (בעלי החברה) נדחית.

9. דיון בשאלת סעד הפיצויים הכספיים נקבע להמשך.