דחיית תביעה שהוגשה נגד רשות הדואר בסוגיות של שכירות מוגנת

בבעלות התובע בניין.

על פי חוזה שכירות הושכרו שלוש חנויות בקומת הקרקע בבניין בשכירות מוגנת לנתבעת 1 – רשות הדואר.

הנתבעת 1 העבירה את החזקה בחנויות לנתבעות 2 ו-3 (חברת דואר ישראל בע"מ וחברת בנק הדואר בע"מ).

זאת ללא ידיעתו וללא הסכמתו של התובע.

 בכך נטשה הנתבעת 1 את המושכר, ועל כן עליה לפנותו ולהשיב החזקה בו לתובע. הנתבעת 2 מאפשרת לנתבעת 4 לעשות שימוש במושכר לצורך מכירה של פוליסות ביטוח.

החלטה:

1. אין מחלוקת בין הצדדים, כי גם המושכר נכלל בהסכם להעברת נכסים הנזכר בסעיפי חוק הדואר ובסעיף 2(א) לצו צו הדואר (העברת זכויות, חובות, התחיבויות ותביעות מהמדינה לחברה ומבנק הדואר לחברה), תשס"ו-2006.

לפיכך, ובהתאם לחיקוקים האמורים לעיל, באה הנתבעת 2 בנעליה של הנתבעת 1 בכל הנוגע למושכר.

2. ביהמ"ש מציין כי לא מצא בסיכומי התובע כל טענה של ממש, שיש בה כדי לדחות את טענות הנתבעת 2, הנוגעות לה ולנתבעת 1.

הוראות החוק בענין זה הן ברורות. נאמר במפורש, כי הוראות אלו תחולנה "על אף האמור בכל דין או הסכם".

ממילא ברור, שהוראות אלו גוברות הן על הוראות הסכם השכירות והן על הוראות החוק הנוגעות לשכירות מוגנת.

בצו נקבע, כי הנתבעת 2 תבוא במקומה של הנתבעת 1 בכל הנוגע לזכויות בנכסים. זכויות הנתבעת 1 במושכר הינן בכלל אותן זכויות, שהעברתן הוסדרה בהוראות הצו. ממילא באה הנתבעת 2 במקומה של הנתבעת 1 בכל הנוגע לזכויות הנוגעות למושכר.

3. העברת זכויות הנתבעת 1 במושכר לידי הנתבעת 2 איננה מקימה עילת פינוי כלשהי, וזאת בהתאם להוראות החיקוקים האמורות לעיל, שמכוחן ובהתאם להם העבירה הנתבעת 1 את זכויותיה במושכר לנתבעת 2.

העברת זכויות הנתבעת 1 במושכר. לנתבעת 2 איננה מהווה הפרה של הסכם השכירות, וממילא אין כל מקום לביטול ההתקשרות בין הצדדים או לשינוי תנאיה. לפיכך דין התביעה, ככל שהיא נוגעת לטענה בדבר העברת הזכויות במושכר מהנתבעת 1 לנתבעת 2, להימחק על הסף, וזאת בשל העדר עילת תביעה.

4. באשר לתביעה נגד הנתבעת 3: בסעיף 88יא לחוק הדואר נידונה הקמת הנתבע 3 על ידי הנתבעת 2, ומתן שירותים כספיים באמצעות הנתבע 3.

בהתאם להוראות חוק אלו מעניקה הנתבעת 3 שירותים כספיים בלבד, ואין היא יכולה ורשאית להחזיק בנכס כלשהו, כאמור בסעיף 88יא(ב)(4) לחוק הדואר.

הוראה זו מונעת מהנתבעת 3 את האפשרות להחזיק בנכס כלשהו, גם כאשר הנכס מוחזק מכח זכות דיירות מוגנת.

ממילא לא נטען לומר, שהנתבעת 3 מחזיקה במושכר. הנתבעת 3 היא תאגיד, אשר עפ"י חוק אינו כשיר להחזיק בנכסי מקרקעין, וכשירותו היחידה היא לתת שירותים כספיים כמפורט בהוראות חוק הדואר.

אכן שירותים אלו ניתנים בתוך סניפי דואר, אך אלו אינם מוחזקים על ידי הנתבעת 3, כפי שעולה מהוראות סעיף 88יא הנ"ל, אלא על ידי הנתבעת 2.

השירותים ניתנים על ידי עובדיה של הנתבעת 2, משום שבהתאם להוראות בסעיף 88יא(ב)(3) לחוק הדואר אין לנתבעת 3 עובדים.

משכך הם פני הדברים, הרי שעפ"י חוק אין הנתבעת 3 מחזיקה במושכר, ולכן דין התביעה נגדה להימחק על הסף מחמת העדר עילה.

5. מכירת פוליסות ביטוח במושכר ע"י הנתבעת 4: אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבעת 4 מוכרת במושכר פוליסות ביטוח שונות.

אין גם מחלוקת בין הצדדים, כי מכירת הפוליסות במושכר על ידי הנתבעת 4 מתבצעת ללא קבלת הסכמה מוקדמת של התובע, בעליו של המושכר.

לפיכך יתכן, כי הנתבעת 4 אינה שוהה כדין במושכר. עוד יתכן, כי הכנסתה של הנתבעת 4 למושכר מהווה הפרה של הסכם השכירות, אשר יש בה כדי להצדיק מתן הסעדים הנתבעים גם נגד הנתבעת 2, אשר נכנסה בנעליה של הנתבעת 1, שהיתה זו שהכניסה את הנתבעת 4 למושכר.

לשם הכרעה בשאלות אלו יש מקום לבירור, ולא ניתן לסלק על הסף את התביעה נגד הנתבעות 2 ו-4, ככל שהיא נוגעת לעילה נטענת זו.