מינוי מומחה רפואי - מי נושא בעלות שכרו?

מאת עו"ד אורן אמסלם

במקרים בהם נפגע אדם בתאונת דרכים ומוגשת תביעה לבית המשפט, הדרך להוכיח את נזקו היא באמצעות בקשה למינוי מומחה רפואי ע"י בית המשפט בתחום הפגיעה.

לעניין זה יצויין, כי בחלק מהמקרים הפגיעות מורכבות ודורשות מינוי של מספר מומחים נוכח חומרת הפגיעה והשלכותיה במספר תחומים.

בהתאם להוראות הסעיף הרלוונטי בתקנות המומחים, הכלל היה שהתובע נושא בשלב הראשוני בשכר המומחים לאחר ההחלטה על מינויים, למעט במקרים חריגים, שבהם בית המשפט סבור כי יש הצדקה לחרוג מן הכלל.

תקנה זו נועדה להבטיח איזון בין החשש מפני הגשת בקשות גורפות למינוי מומחים מצד התובע לבין החשש שמא אי מינוי מומחה רפואי בתחום מסוים יביא לחסימת דרכו של התובע בכל הקשור להוכחת נכותו באותו תחום מומחיות.

עם זאת, בפרקטיקה המקצועית השתרש הנוהג לפיו בתי המשפט נוהגים בשלב הראשוני להשית על חברת הביטוח הנתבעת את עלות שכרו של המומחה.

נושא זה עלה לדיון בבית המשפט העליון במסגרת רע"א 4915/08 ביטוח חקלאי נ' טטיאנה וסילבסקי (פורסם בנבו) ובהחלטתו הבהיר כב' השופט ריבלין כי על פי התקנה הרלוונטית ברירת המחדל היא שעל התובע אשר נפגע בתאונה לשאת בשכרו של המומחה, למעט במקרים חריגים.

החלטה זו אשר לה השלכות ישירות על הנפגעים בתאונות עוררה סערה ובתי המשפט החלו להוציא תחת ידם החלטות, לפיהן, התובע לבדו או שני הצדדים קרי התובע וחברת הביטוח המבטחת ישאו באופן שווה בעלות שכרם של המומחים .

בעקבות מצב דברים זה, הוכנס תיקון לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים לפיו נקבע, כי לבית המשפט שיקול דעת מלא להורות למי מבעלי הדין להפקיד סכום להבטחת שכר המומחה, וזאת כדי למנוע מצב לפיו עקב חסרון כיס בעל הדין לא יוכל להוכיח את נזקו מהתאונה אשר גרמה לו ממילא לנזק גופני וכפועל יוצא גם לנזק ממוני.