מתנה או צוואה זכותו של מי גוברת?

מתנה או צוואה זכותו של מי גוברת

תמש (ת"א) 22640/08 - כבוד השופטת שפרה גליק

רקע :

דירת מריבה נמצאת במחלוקת בין התובעת לבין הנתבע, זה עניינו של פסק הדין. התובעת היא אחותו של המנוח והנתבע הוא אחיינו. על פי האמור המנוח הניח אחריו צוואה מיום 29/05/07 בה ציוה דירתו לאחותו התובעת.

ואולם לאחר מותו של המנוח הסתבר כי המנוח העביר בלא תמורה את זכויותיו בדירה לאחיינו לפי תצהיר מתנה מיום 03/06/04. הדיווח למס שבח נעשה ביום 09/06/04, העברת זכויות ללא תמורה, זו לא הסתימה ברישום.

לטענת התובעת, ההסכם המתנה איננו תקף, ומעבר לכך, המנוח חזר בו בצוואתו מן ההתחייבות לתת מתנה.
התובעת בקשה מבית המשפט פסק דין המצהיר על בטלות המתנה.

משמדובר בעסקה במקרקעין, ומשלא הסתיימה המתנה ברישום, עניין לנו בהתחייבות לתת מתנה.

לטענת התובעת, המנוח לא סיפר לה מעולם על העברת הזכויות בדירה לנתבע. לטענתה, אין זה סביר שהמנוח חתם על תצהיר העברת הזכויות במשרד עו"ד.

שכן, יציאה מן הבית עבור המנוח הייתה פעולה חריגה, ואם היה יוצא לביתו של עו"ד לצורך חתימה על תצהיר, היה מספר לה על כך, לתובעת היו עוד טענות כלפי ההעברה הנטענת.

את טענותיה לכך, שלמעשה לא הייתה העברת זכויות מן המנוח לאחיינו, היא תומכת בעובדה שהמנוח ציווה לה את כל רכושו ובכלל זה הדירה, כחודשיים לפני מותו, וגם בציווי זה ניתן לראות את ביטול המתנה.

בנסיבות אלה אפוא, ביקשה התובעת ביטול המתנה - ככל שניתנה - לביטול מסמכי ההעברה הנטענים. ואולם חרף זאת, הפסיקה חזרה וקבעה כי הזכות לביטול התחייבות למתנה הינה זכות אישית שאינה ניתנת להורשה.

מכאן, שהתובעת כיורשת של המנוח אינה יכולה לעתור לביטול ההתחייבות לתת מתנה, הדרך היחידה לביטולה של ההתחייבות לתת מתנה, הייתה שמורה למנוח בחייו.

אם לא עשה כן, בפנינו חוזה שריר ותקף ואם עשה כן, יש לומר שהמנוח חזר בו מן המתנה. בנסיבות המקרה, משהמתנה לא נסתיימה ברישום, ניתן לראות בצוואת המנוח חזרה מהתחייבותו לתת מתנה.

שכן, ההתחייבות לתת מתנה לעולם הדירה היא, בכפוף לסייגים שבסעיף 5 (ב) לחוק המתנה: ויתור על הזכות לחזור מן ההתחייבות לתת מתנה; כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, רשאי הנותן לחזור בו ממנה, זולת אם ויתר בכתב על רשות זו.

הפסיקה קבעה כי ויתור נותן המתנה על זכות החזרה ממנה, שטרם השתכללה קניינית, צריך להיות בכתב, ויכול שיהיה בייפוי כוח - בלתי חוזר.

בענייננו, המנוח לא ויתר על זכותו לחזור בו מהתחייבותו.

כן בית המשפט לא שוכנע במקרה דנן כי הנתבע שינה מצבו לרעה בהסתמך על ההתחייבות. אין ספק שהבעת רצונו האחרון של המנוח הוא בצוואתו והכלל המנחה בדיני ירושה - הוא השאיפה לכבד את רצון המת.

עיקרון זה, כפי שנאמר בפסיקה, "נגזר מחירותו של אדם לעשות בקניינו ככל שירצה ואת חיוניותו הוא שואב מהפסיקה, ומאז שנת תשנ"ב 1992 גם מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו".

התעלמות מרצונו האחרון של המנוח, אותה ביטא בצוואתו, ומתן הפרשנות אותה מציע אחיינו לפיה ההתחייבות שרירה וקיימת חרף הוראות הצוואה תרוקן הצוואה מתוכנה ותגרום לביטול רצונו האחרון של המנוח, אשר במסגרת צוואתו ביטל הלכה למעשה את ההתחייבות כלפי אחיינו.

סיכומו של דבר

בית המשפט קבע כי - באיזון בין שתי הזכויות המתמודדות לכאורה - זו שהנתבע קיבל מן המנוח במסגרת ההתחייבות לתת לו במתנה את דירת המריבה, וזו של התובעת - על פי הצוואה, גוברת זכותה של התובעת מכוח הצוואה ומבטלת את ההתחייבות שניתנה לנתבע, הן מכוח העובדה שניתנה בצוואה והן מכוח היותה מאוחרת יותר.

בנסיבות העניין התביעה מתקבלת ,וצוואתו של המנוח ביטלה את התחייבותו של המנוח ליתן את הדירה מתנה לנתבע ולפיכך העברת הזכויות אשר דווחה למס שבח תהא בטלה. כנובע מן האמור לעיל תבוטל גם הערת האזהרה שנרשמה על הזכויות בדירה.