הקובלנה הפרטית

המפריט בין קודש לחול ב’ – עו"ד שימי קדוש  - מוסד הקובלנה הפרטית

במאמר הקודם התייחסתי לבית המשפט לעניינים מקומיים, כצלע ראשונה להפרטה למעשה שהמערכת המשפטית עוברת לנגד עייננו, אשר בנויה על ריבוע קסם אכזרי:

1 בית המשפט לעניינים מקומיים

2 מוסד הקובלנה הפלילית הפרטית

3 מוסד הבוררות

4 הסניגוריה הציבורית.

השבוע אתמקד במוסד הקובלנה הפלילית הפרטית כצלע שניה בריבוע קסם ההפרטה האכזרי.

סעיף החוק המסדיר את אפשרות הקובלנה הפלילית הפרטית הינו סעיף 68 לחוק סדר הדין הפלילי. סעיף זה מפקיע בעצם את סמכותה הבלעדית של המדינה לשמש כתובעת פלילית, ומאפשר לאזרח מן השורה, בנסיבות ובעבירות מסויימות כגון תקיפה, לתבוע בפלילים אדם אחר, על כל ההשלכות הנובעות מהליך פלילי כגון הרשעה, רישום פלילי, וקלון.

מוסד הקובלנה הפרטית חוקק והוכר בישראל בשנת , 1982 לעניות דעתי מטרת חקיקה זו הינה להקטין את הנטל הכבד הרובץ על המדינה מבחינת עומס התיקים הרב שקיים בפרקליטות.

הנה כי כן, צלע שניה בריבוע ההפרטה האכזרי, שבו מתפרקת המדינה מחובותיה הבאים ליידי ביטוי בבלעדיות הגשת תביעות פליליות, ומעבירה אותם לידיים פרטיות לכאורה. יהיו שיטענו כי בעצם התקיימות מוסד הקובלנה הפרטית, נפתח מסלול נוסף לטובת האזרח להאיץ את הטיפול בעילות פליליות אשר המדינה – לוקח לה זמן רב עד שתביאן ליידי גמר.רק לכאורה, למעשה, כשם שהתל"ן (תוכנית לימודים נוספת) בא להיטיב עם החלשים, אך בפועל שימש כמורה הרוחני של החינוך האפור, כך גם מוסד הקובלנה הפרטית פותח לפנינו מסלול פלילי אפור.

מסלול בו פרט אחד יכול "לקנות" לעצמו מעמד של תובע פלילי כנגד צד אחר, על מנת להפליל צד אחר ברשות ובסמכות בית המשפט הנכבד, כאשר אין לנתבע את אותן זכויות פרוצדורליות העומדות בפני נתבע בהליך פלילי רגיל.דוגמה בולטת היא הזכות לייצוג ציבורי אך לא רק, על מנת להבין את משמעותו ההרסנית של מוסד זה.גם במוסד הקובלנה הפרטית כמו במוסד בית המשפט לעניינים מקומיים, יכול ותהיה זיקה בין היכולת הכלכלית שלך (העמדת עורך דין מן השורה, ניהול חקירה באמצעים יקרים ועוד) לבין הנגישות שלך להליך שכזה.

הנה כי כן מוסד שנולד משיקולי יעילות ומשיקולים פרוצדורלים, יוצר מוסד של משפט אפור – משפט פרטי בין כתלי המשפט הציבורי.

אם במוסד בית המשפט לעניינים מקומיים מדובר בחלק מהתביעות – תביעות אזרחיות, למרות שיש גם הליך פלילי בבית המשפט לעניינים מקומיים כגון עבירות על חוק התכנון והבניה, על פי רוב הן אינן עבירות הנושאות קלון, הרי שמוסד הקובלנה הפרטית – כל כולו עוסק בדיני נפשות כגון שמו הטוב של האזרח והדבקת אות קין על מצחו לעולמי עד, לעיתים כרוך הדבר עד כדי שלילת חירותו של האדם ממש כפי שקרה בעניין בראון נ’ פרנק (ק"פ 000024/98) .

הויכוח סביב מוסד הקובלנה הפרטית חוצה ימים וגבולות, מדינות בהן מוסד כזה היה חלק משיטת המשפט הנהוגה, הגבילו אותו כדי עבירות בודדות מאד ואף ביטלו את המוסד הבעייתי הזה כליל. וגם אצלנו ניטש ויכוח בין המצדדים במוסד זה לבין אלו הרואים בפתיחת צוהר קטן זה במשפט הפלילי כדבר מסוכן לחברה.

מוסד הקובלנה הפרטית הוא לטעמי פריצת בקיע בסכר המשפט הפלילי הציבורי, בקיע שמהווה נקודת אל חזור בדרכה של כרכרת ההפרטה הדוהרת של המערכת המשפטית בישראל. גם כאן, כמו בחינוך הממלכתי, וכמו במערכת הבריאות הממלכתית, נוצרת שכבה הולכת ומתעבה לצד החינוך האפור והרפואה האפורה, של משפט אפור, משפט שבו לבעל הממון יש יתרון יחסי ולעיתים יתרון קריטי היכול לעוות את עקרונות משפט הצדק, ובעיקר לפגוע באמון הציבור במערכת המשפט שהיא בעצם הנכס העיקרי של בית המשפט.

אם אמון הציבור במערכת המשפטית היה עד לא מזמן משול לסלע צור שלא הזמן, לא גרמי השמיים ולא איתני הטבע הצליחו לשחוק בו, הרי שמוסד הקובלנה הפרטית ביחד עם אותן צלעות נוספות עליהן אני כותב ברשימה זו, הופכות סלע צור זה לאבן כורכר רכה הנשחקת לאיטה, ובשם התייעלות והביזור אנו משלמים מחיר שללא ספק חורג ממסגרת האשראי הציבורי הניתן למערכת המשפט.