אדם עובר אירוע מוחי בביתו. המשפחה מזמינה אמבולנס ובתוך 45 דקות החולה נמצא בחדר המיון. חדר המיון עמוס (כמו תמיד). לאחר שעה בערך ניגש אליו רופא. בדיקה ראשונית. מזמינים נוירולוג. הנוירולוג מגיע אחרי כשעה. הוא חושד שמדובר באירוע מוחי ומזמין בדיקת C.T. ובדיקה מיוחדת (אנגיוגרפיה) שמדגימה את כלי הדם שמובילים דם למוח. הבדיקות מבוצעות בתוך שעתיים.


מזמינים שוב את הנוירולוג, כדי לבחון את התוצאות. הוא מגיע בתוך 15 דקות ומאבחן שמדובר באירוע מוחי כתוצאה מקריש דם. החולה שלנו מאושפז בבית החולים במשך שבוע ואז מועבר להליך ארוך של שיקום. לאט לאט הוא חוזר לדבר ולרכוש מיומנויות בסיסיות של חיים, אבל הוא נשאר עם פגיעה מוחית בלתי הפיכה ונכות קשה, שהפכה אותו לאדם סיעודי.


החשיבות שבאבחון ובטיפול באירוע מוחי


אפשר להניח שכבר ראיתם או שמעתם את הסיפור הזה מסביבכם. היקף הנפגעים מאירוע מוחי הוא עצום (על פי נתוני האיגוד הנוירולוגי בישראל, לא פחות מ- 13,000 חולים מתאשפזים בישראל, מדי שנה, בעקבות אירוע מוחי). העומסים בבתי החולים ידועים.


למעשה, אפשר להניח שלרובכם הסיפור שלנו נשמע כמו טיפול אידיאלי - בדיקה של רופא בחדר המיון בתוך שעה. ביצוע בדיקת סי.טי. בתוך כמה שעות. כנראה שהרופאים עשו מה שאפשר, לא? ומה כבר אפשר?


ובכן, מסתבר שאפשר - והרבה. בעשרים השנים האחרונות חלה מהפיכה עצומה באבחון ובטיפול באירוע מוחי ומזה מספר שנים יש לרופאים כלים מצוינים לטיפול באירוע מוחי, עם סיכויי הצלחה גבוהים לחזרה של החולה לתפקוד מלא וחיים טובים.


טיפול במהירות האפשרית יכול להציל חיים


אירוע מוחי (או בשמו השכיח "שבץ") הוא מצב חירום רפואי, בו נגרמת הפרעה לתפקוד המוח, עקב בעיה באספקת הדם - בדרך כלל בגלל קריש דם באחד העורקים שמובילים דם למוח.


מטרת הטיפול פשוטה: מכיוון שאירוע מוחי נגרם מחסימה של זרימת הדם בעורקים המובילים דם למוח, המטרה היא להסיר את החסימה, מהר ככל האפשר.


הטיפול הבסיסי באירוע מוחי מתבצע על ידי הזרקה של תרופה להמסת קרישי דם בשם TPA (לווריד או לעורק). מדובר בתרופה שנמצאת בשימוש בארצות הברית מזה כ- 20 שנים ואושרה לשימוש בארץ עוד בשנת 2004. מקובל בכל העולם שהשימוש בתרופה זו, בתוך 3 עד 4.5 שעות מתחילת האירוע המוחי, משפר בצורה משמעותית ביותר את הפרוגנוזה של החולה.


אפשרות טיפול נוספת, שמתקדמת בצעדי ענק בעולם הרפואה, היא הסרה של החסימה בעורק באמצעות צנתור. טיפול זה אפשר לבצע, ביעילות רבה, בתוך חלון הזדמנויות ארוך יותר - 6 עד 8 שעות מתחילת האירוע המוחי.


תוצאות הטיפולים מצוינות, ורק הולכות ומשתפרות עם השנים. מחקרים עדכניים מלמדים על סיכויי הצלחה של קרוב ל-70% במקרים מסוימים. כלומר - אנשים שלקו באירוע מוחי חריף, טופלו, וחזרו, בעקבות הטיפול, לתפקוד עצמאי וחיים נורמליים, לפעמים בלי נכות כלשהי.


אז ראינו שאפשר לטפל באירוע מוחי וראינו שחלון ההזדמנויות לטיפול מצומצם בזמן. ומכאן עולה שמילת המפתח בטיפול היא מהירות. אירוע מוחי הוא מצב חירום רפואי, ונדרש שכל גורמי הרפואה יטפלו בו בדחיפות.


הטיפול מתחיל בפינוי באמבולנס, שצריך להתבצע במהירות המרבית, למוסד רפואי מתאים, כשצוותי הפינוי נמצאים בקשר מול המוסד הרפואי. בחדר המיון, נדרשת אבחנה מידית של החשד לאירוע מוחי וביצוע בדיקות הדמיה בזמן קצר. אחר כך, צריך להתבצע דיון רפואי דחוף וקבלת החלטה על מתן אחד או כמה מהטיפולים שתוארו.


פרסומים של ארגוני הרפואה המובילים בעולם נוקבים בזמני הטיפול אליהם צריך וניתן לשאוף (בוודאי במערכת רפואה איכותית כמו בישראל): בדיקה מידית במיון לכל חולה חשוד לאירוע מוחי, לא יותר מ-45 דקות עד לביצוע סי.טי. מוח, לא יותר מ-60 דקות לביצוע אנגיוגרפיה (הדגמת כלי הדם) ולא יותר מ-60 דקות עד תחילת טיפול ב-TPA מרגע ההגעה למיון.


עכשיו, כשאנחנו יודעים מהם הטיפולים האפשריים ומהם זמני הטיפול, נחזור לחולה שלנו. הוא הגיע לחדר המיון בתוך 40 דקות, מה שהשאיר לרופאים שפע של זמן לבצע את כל הבדיקות ולהתחיל טיפול. הפינוי היה צריך להתבצע לבית חולים שמתאים לטיפול באירוע מוחי.


היה צריך ליידע את בית החולים בדבר הגעת החולה, כך שנוירולוג יחכה לו בחדר המיון. צריך היה לאבחן חשד לאירוע מוחי מיד עם הגעת החולה למיון ולבצע את בדיקת הסי.טי והאנגיוגרפיה בתוך שעה.


אילו כך היה נראה הטיפול, בתוך לא יותר משעתיים מתחילת האירוע, החולה שלנו היה מקבל טיפול להמסת קריש הדם, וסביר להניח שהיה לו סיכוי טוב להחלים ולהמשיך לחיות חיים עצמאיים. משרד הבריאות יודע את זה, וגם הורה לבתי החולים להיערך ולהפנים את הטיפולים המתחייבים.


האיגוד הנוירולוגי בישראל יודע את זה, ופרסם הנחיות ברורות לטיפול. מנהלי בתי החולים יודעים את זה. עכשיו הגיע תורכם לדעת - ולוודא שאתם מקבלים את הטיפול הראוי.