ביטוח חיים - משכנתא

ת"א 034983/06 בלומברג רביצקי ירדן נ’ בנק המזרחי טפחות בע"מ ואח’, בית משפט השלום תל אביב-יפו, כב’ השופטת בלהה טולקובסקי, ניתן ב- 30/06/2009

התובעת, התקשרה ביחד עם בעלה המנוח, חיים בלומברג ז"ל (להלן: "המנוח"), עם בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: "הבנק"), בהסכם הלוואה מובטחת במשכנתא, לצורך רכישת דירה ושיפוצה. המנוח, יליד 1941, נפטר בחודש ינואר 2005, בהיותו כבן שישים ושלוש וחצי.

לאחר פטירת המנוח, פנתה התובעת לבנק בדרישה לפרעון ההלוואה המובטחת במשכנתא מכספי פוליסת ביטוח החיים שנערכה בד בבד עם נטילת ההלוואה. הבנק דחה את דרישת התובעת והשיב כי לא ניתן להגיש תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין פטירת המנוח שכן ביטוח החיים הסתיים עם הגיעו של המנוח לגיל 60 שנה כך שעל הלווה השני, קרי; על התובעת, להמשיך ולפרוע את ההלוואה. לטענת התובעת, הבנק התרשל כלפיה וכלפי בעלה המנוח והפר את חובת הגילוי, היידוע והאזהרה שהיתה מוטלת עליו בכך שלא הזהיר אותה ואת המנוח, שהיו באמצע שנות החמישים לחייהם בעת נטילת ההלוואה כי ביטוח החיים שנערך לצורך הבטחת פרעון המשכנתא, פוקע בעת הגיעו של כל אחד מהלווים לגיל 60 ובכך שלא הודיע להם על פקיעת תוקף הביטוח, עם הגיעו של המנוח לגיל 60.

פסק הדין:

התובעת הודתה בפה מלא בעדותה כי לא קראה את הפוליסות - טענה זו, אין לקבל.

הלכה היא כי אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שידע על מה חתם וכמי שהסכים לתוכנו ותנאיו של המסמך שאושר בחתימת ידו. בדרך כלל ובהעדר נסיבות מיוחדות, אדם החותם על מסמך לא ישמע בטענה כי לא קרא את תוכנו ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב וחזקה על אדם כי חתם על מסמך לאחר שקרא והסכים לתנאיו, ראה לעניין זה; ע"א 6645/00 ערד נ’ אבן (לא פורסם, 21.7.02), ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ’ לופו זהבה, פ"ד נד (2) 559 (1997), ע"א 413/79 ישראל אדלר חברה לבניין בע"מ נ’ מנצור, פ"ד לד (4) 29 (1980), ע"א 467/64 שוויץ נ’ סנדור, פ"ד יט (2) 113.

הדברים מתעצמים ומקבלים משנה תוקף כאשר עסקינן במסמכים מהותיים כגון מסמכי משכנתא. מדובר אמנם בחזקה הניתנת לסתירה אך זאת במקרים חריגים וקיצוניים דוגמת נסיבות בהן ברור שהמתקשר לא היה מסוגל לקרוא את המסמך עליו חתם אם מחמת אי ידיעת השפה או אי ידיעת קרוא וכתוב, ראה לעניין זה; ה"פ (מחוזי תל-אביב יפו) 948/06 קובסי חנה נ’ בנק לאומי למשכנתאות (לא פורסם, 31.3.09), שם דובר במסמכי משכנתא שנחתמו על ידי מי שאינה יודעת קרוא וכתוב וכן פסק דינה של חברתי, כב’ השופטת וולצקי, בת.א.

(שלום תל-אביב יפו) 50465/05 עזבון המנוחה גנדלמן אלה נ’ מגדל חברה לבטוח בע"מ (לא פורסם, 4.8.08), שם דובר בעולים חדשים אשר לא שלטו בשפה העברית ולא היה באפשרותם לקרוא את מסמכי ההתקשרות לרבות פוליסת הביטוח, בהעדר הסכמים בשפה הרוסית.

הפרת חובת אמון מכח יחסי בנק לקוח

התובעת טוענת להפרת חובת האמון המוטלת על הבנק כלפי לקוחותיו והפרת חובת הגילוי המוטלת על הבנק, מכח סעיף 5 לחוק הבנקאות (שרות ללקוח), תשמ"א-1981.

במישור הנורמטיבי, איני סבורה כי מוטלת על הבנק חובה להזהיר לווים מפני נטילת משכנתא, ללא ביטוח חיים תקף, למשך כל תקופת החזר ההלוואה.

 יצויין כי אין כל מקור חוקי המחייב עריכת ביטוח חיים, כתנאי למתן הלוואה המובטחת במשכנתא ואף נפסק כי לא מוטלת על בנק חובה להודיע ללקוח הנוטל משכנתא, כפרט מהותי, כי זכותו לערוך ביטוח חיים, ראה לעניין זה, ע"א 9358/96 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ’ רוזנברג (לא פורסם, 3.6.98): "המשיבים לא הניחו את דעתנו שמוטלת חובה על בנק שנותן ללקוח הלוואה המובטחת במשכנתא, להודיע ללקוח "כפרט מהותי" שזכותו לערוך ביטוח חיים למקרה של פטירה".

יחד עם זאת, בהתחשב בכך שהבנק מחייב את הלווים בעריכת ביטוח ואף מציע להם לערוך פוליסת ביטוח חיים, באמצעות סוכנות ביטוח שהינה חברת בת של הבנק, ובמיוחד כאשר הלווים הם הנושאים בעלות הביטוח, מוטלת על הבנק חובה להביא לידיעת הלווים את תנאי פוליסת הביטוח המוצעת על ידו מחד ואת אפשרותם לערוך ביטוח, באופן עצמאי, בכל חברת ביטוח אחרת, מאידך.

בנסיבות אלה משלא הוכח כי התובעת ובעלה המנוח, לא ידעו ולא יכלו לדעת, על היות פוליסת הביטוח שנערכה באמצעות הבנק, תקפה עד הגיע כל אחד מהלווים לגיל 60 ומשלא הוכח כי הנתבעים הפרו את חובות הגילוי והזהירות המוטלות עליהם בעריכת פוליסת הביטוח המוצעת על ידי הבנק - דין התביעה להדחות.