דחיית תביעה של בנק כנגד רו"ח של חברה

תביעה של בנק דיסקונט לישראל בע"מ, שהוגשה כנגד מי ששימשו רואי החשבון של מגאסון הולדינגס בע"מ, (להלן - החברה או מגאסון).

 הבנק טוען כי הנתבעים חבים כלפיו ברשלנות בגין האופן בו ביקרו וסקרו את דו"חותיה הכספיים של החברה.

הבנק עתר לחייב את הנתבעים לפצותו ב- 23,237,572.46 ש"ח בגין נזקים כספיים שנגרמו לו עת שהחברה, כמו גם גורמים שהיו קשורים לה, לא פרעו הלוואות שניתנו להם ע"י הבנק על סמך חיווי דעתם של הנתבעים באשר לדו"חות הכספיים האמורים.

...

על רואה חשבון חלה חובה לחקור באופן יסודי כל אימת שמתעורר בליבו חשד ממשי באשר לנכונות מידע המוצג בדו"חות הכספיים המבוקרים על ידו (ענין אלמונים בעמוד 680). אולם חובה זו המוטלת על רואה החשבון - שעליו להגשימה ביסודיות ובתום-לב - אינה בלתי מוגבלת.

רואה-החשבון אינו בלש אשר הצלחתו נמדדת בחשיפת ראיות וודאיות. תחת זאת, הוא נדרש לאסוף ראיות ביקורת על מנת שיניחו את דעתו ברמת וודאות של "בטחון סביר" כי אין בדו"חות הכספיים מצגי שווא (ISA 200).

גם אם היקפי ההלוואה שהעמידה החברה לאקריא-לי עוררו אצל הנתבעים חשד שמא אקריא-לי לא תפרע את חובה, לא היה עליהם לחקור חשד זה על ידי בחינת השימוש בכספי הלוואה כפי שנרשם בספריה של אקריא-לי, שכן מדובר בפעולה בלתי סבירה שאינה מיועדת להשגת רמת וודאות של "בטחון סביר". לשם המחשת חוסר הסבירות בפעולה זו די שאציין כי גם אם נניח - לשם הדיון בלבד - כי היתה מתאפשרת לנתבעים גישה לספרי חשבונות של אחרים, כלל לא ברור שהנתבעים היו יוצאים ידי חובה בבחינת ספריה של אקריא-לי. ייתכן והיה עליהם לבחון גם ספרים של צדדים נוספים.

...

ככל שנגרם לבנק נזק מחדלות פרעונה של קבוצת מגאסון, הרי שמקורו בשני אלה: בהחלטת הבנק להעמיד לקבוצה אשראי ובהחלטתו לתת לקבוצה, לאחר שחרגה ממסגרת האשראי שהוקצתה לה ולאחר שהתגלתה פרשת אקריא-לי, סיכוי לשקם עצמה מבחינה כלכלית על מנת שתוכל לפרוע את חובה לבנק.

הבנק ביכר זאת על פני העמדת החוב לפרעון מיידי על ידי קבוצת מגאסון או על ידי מי שערבו לחובותיה. זו היתה החלטה עסקית-כלכלית של הבנק, אשר מאופיינת - כטיבן של החלטות עסקיות - גם בסיכוי להצלחה וגם בסיכוי לכשלון.

הנתבעים טוענים כי הבנק קיווה כי באופן זה יימנע פרסומו של מידע שלילי על החברה ויגדלו הסיכויים למימוש התכנית לכיסוי חוב החברה לבנק ע"י הנפקת ניירות ערך שלה לציבור. בסופו של דבר לא צלח שיקום החברה.

החלטתו העסקית-כלכלית של הבנק לא השיגה את מטרתה. זהו דבר שכיח בעולם העסקי. אולם נראה שהבנק לא השלים עם כך וחיפש גורם חיצוני שישא בהפסדים שנגרמו לו מניהול עסקיו עם קבוצת מגאסון. הבנק ראה בנתבעים כמי שיוכלו לשמש גורם כזה והגיש נגדם את תביעתו.