זכות הבנק להפסיק אשראי
ע"א 5461/93 כבד אווז שלומי בע"מ נגד בנק לאומי לישראל, תקדין עליון 94(4) 269
עובדות המקרה
המערערים חוייבו, בפסק-דין חלקי, לשלם לבנק לאומי, בגין חובה של חברה (מערערת 1) כששאר המערערים ערבו לחובותיה. עיקר טענותיו של המצהיר מטעם המערערים היה כי בבנק התנהל חשבון על שם חברה בשם אווז הכסף 1980 בע"מ (להלן: "אווז הכסף") שגם מניותיה היו בידי המערערים השני והשלישי. לפי הטענה, הפעילות העסקית היתה של חברת אווז הכסף הנ"ל ושני החשבונות האחרים שימשו רק כמסלקה לפעילות העסקית הבנקאית של אווז הכסף. עוד נטען, שהבנק אילץ את המערערים לפתוח תוכניות חיסכון שונות, בלי לשפר במקביל ובתמורה את קווי האשראי, בניגוד להבטחתו. לבסוף נטען כי לא סוכם על שיעור הריבית שתקבע. בית-משפט קמא קבע, כי יש ליתן למערערים רשות להגן, רק בעניין שני סכומים שהיו במחלוקת, ולגבי שאר טענות המערערים אשר נדחו, ניתן פסק-דין חלקי.
נקבע
על המבקש רשות להתגונן לפרוש בפני בית-המשפט את הגנתו. עליו להיכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו. אין הוא חייב להוכיח הגנתו על-פי מידת ההוכחה החלה במסגרת ההתדיינות כסידרה, ומה גם שבית-המשפט לא ייכנס לבירור אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר ודי לה גירסתו של מי שמבקש רשות להתגונן שתעמוד לכאורה ולא תקרוס תחתיה בחקירה הנגדית. בעניין היקפה של הרשות להגן, שונה דעתו של בית-המשפט העליון מדעתו של בית-משפט קמא. מקום בו יש ספק בעניין הנטען על-ידי המצהיר, יש ליתן לו רשות להגן, ובעניין התשלומים (באותו מקרה), היה מקום לבירור. לגבי יתר טענות המערערים, הם נטענו על דרך הסתם ללא ראיה תומכת. לכן, בעניינן של טענות אלו, לא נמצא מקום להתערבות במסקנותיו של בית-משפט קמא. מוסיף בית-המשפט העליון וקובע, שזכותו של בנק להפסיק אשראי ללא מתן התראה תלויה בכך שהדבר הותר לו לפי הסכם האשראי בינו ובין הלקוח, ובכך שהבנק אינו פועל בעניין זה באופן שרירותי.
בשולי הדברים מוסיף בית-המשפט העליון, "…כי הבנק השתהה ללא הצדקה במציאת והצגת מסמכים שהיו בידיו. אומנם מן הראוי היה שעותקי מסמכים אלו גם יהיו מוכנים בידי המערערים, אך הבנק - שהוא גוף עסקי הבנוי על עבודה משרדית מדוייקת ודווקנית, לרבות שימור מסמכים לסוגיהם, אינו יכול להשתהות, לטעון שאין בידיו מסמכים ולאחר מכן לאחר בהצגתם. ליקוי זה אינו ממלא מקומה של הגנה אפשרית, אך בעטיה הייתי נמנע מפסיקת הוצאות למשיב."
