תפקידי הבנק

באמצעות חוק שיקים ללא כיסוי הטילה המדינה על הבנקים את החובה להגביל את החשבונות והלקוחות להם סורבו שיקים, על-פי הכללים שפורטו לעיל.

הבנק חייב לדווח למפקח על הבנקים על הגבלתו של לקוח, ואילו האחרון מדווח לבנקים האחרים, על-מנת שיוכלו להקפיד ולמלא אחר הוראות החוק.

השופט יצחק עמית קובע, כי במלאו תפקיד זה הבנק ממלא תפקיד "מעין ממלכתי", שמסור בדרך כלל בידי רשויות המדינה, וכי חובתו לשמור על האינטרס הציבורי.[1]

בעניין המועצה המקומית טובא זנגרייה[2] נקבע כי:

"... טוב נעשה ונזכיר, חזור ושוב, כי החוק נחקק, בזמנו, לאחר שהתופעה של משיכת שיקים ללא כיסוי הגיעה למימדים מדאיגים בחברה; תופעה שגרמה ועדיין גורמת, למרבה הצער והכאב, נזקים עצומים הן בתחום הכלכלי והן במישור הערכי-חברתי-מוסרי. להשגת תכלית זו, הסמיך המחוקק, בנק, כמשמעותו בחוק הבנקאות(רישוי), התשמ"א-1981, שבו נפתח חשבון עו"ש, בקיום תנאים מסוימים, להגביל את הלקוח וחשבונו. הגבלת הלקוח וחשבונו, היא, למעשה, תרופה ואמצעי מינהלי יעילים, למלחמה נגד בעלי חשבונות שונים בבנקים, המושכים שיקים ללא כיסוי."

בפרשת בנק מרכנתיל דיסקונט נגד סייד אחמד נביל[3] נדונה הסוגייה של הגבלת חשבונות עקב משיכת שיקים שלא כדין.

נקבע כי מדובר באינטרס ציבורי, שהצדדים לו הם לא רק הבנק המסחרי ולקוחו, אלא הציבור כולו. ולכן, גם אם נעשה הסכם בין הבנק המסחרי ללקוחו, כאשר הסכם זה אינו כדין, אין זה מן הראוי שהבנק יכבד את ההסדר, שכן כיבוד ההסכם הוא בלתי-חוקי.

במקרה זה, סורבו למשיב שיקים שמשך על חשבונו אצל הבנק המערער, והוא הוכרז כלקוח מוגבל.

המשיב ערער על החלטה זו, ובמהלך הדיון הסכימו הצדדים כי אכן הלקוח ייחשב כמוגבל, אלא שהתקופה בה עוכבה ההגבלה עקב ההליכים בבית-המשפט-השלום תחשב במניין ימי ההגבלה. הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק-דין.

מסתבר כי בינתיים סורבו שיקים נוספים של המשיב, והוא הוכרז כלקוח מוגבל חמור, שכן השיקים הנוספים חזרו בתקופת ההגבלה. ה

משיב פנה לבית-המשפט בטענה כי הוא לא ידע כי מדובר בהגבלה חמורה, וכי הבנק המערער וכך גם בנק ישראל קשורים לפסק-הדין, המעיד על-כך כי תקופת ההגבלה הסתיימה. לאור פסק-דין שנתקבל בהסכמה זה לא יכול היה המשיב לטעון עניינית כנגד סירוב השיקים בתקופה הראשונה, לכן אין להחשיבו כעת כלקוח מוגבל חמור אלא לבטל ההגבלה.

בית-המשפט-השלום מחק את בנק ישראל כמשיב לבקשה, שכן אין הוא צד להסכם שנערך וקיבל תוקף של פסק-דין בין הבנק ללקוחו. אולם, הוא קיבל את טענת המשיב כי ההסכמה שעל-פיה לכאורה הוגבל חשבונו של המשיב עד ליום 28.01.99 בלבד, היה בה כדי להטעות את המשיב, מה עוד שבקשתו של המשיב בדבר ביטול הגבלת חשבונו, לא נדונה לגופה בשל ההסכמה הנ"ל. לפיכך, הורה בית-המשפט-השלום כי הגבלת חשבונו של המשיב תסתיים כמוסכם ביום 28.01.99, וממועד זה, חשבונו של המשיב לא יהיה יותר מוגבל.

הבנק המערער טען כי סטטוס של "מוגבל" או "מוגבל חמור" (לעניין הגבלת חשבונות של מושכי שיקים ללא כיסוי), נקבע על-פי חוק שיקים ללא כיסוי בהתאם לתנאים הקבועים בחוק זה, והסכמת הצדדים לא יכולה לשלול אותו או לפגום בו.

כן טען כי פעל מכח סמכותו על-פי-דין וכי מתפקידו להגן על האינטרס הציבורי מפני "הרעה החולה" של פיזור שיקים ללא כיסוי.

בית-המשפט-המחוזי פסק כדלקמן:

"בסוגייה של הגבלת חשבונות עקב משיכת שיקים שלא כדין, מדובר באינטרס ציבורי שהצדדים לו הם לא רק הבנק המסחרי ולקוחו, אלא הציבור כולו. ולכן, גם אם נעשה הסכם בין הבנק המסחרי ללקוחו, כאשר הסכם זה אינו כדין, אין זה מן הראוי שהבנק יכבד את ההסדר, שכן, כיבוד ההסכם הוא בלתי-חוקי. לנפקות קיומו או ביצועו, יש השלכות מעשיות כלפי מי שבא במגע עסקי עם המשיב "שפזר" שיקים ללא כיסוי בשתי התקופות הרלוונטיות שיצרו את ההגבלה החמורה. יתכן, שבנסיבות כאלה, יש ללקוח עילה לתביעת פיצויים (ואינני אומר דבר על סיכויי תביעה כזאת). אך באותו שלב לפי המסמכים והראיות שהיו בידיו של המערער, לא היה מנוס מקביעת המשיב כ"לקוח מוגבל חמור"."
--------------------------------------------------------------------------------

[1] י’ עמית "חוק שיקים ללא כיסוי, התשל"א-1981, הפרקליט מד 449, בעמוד 452.

[2] בש"א 1296/01 (צפת) מועצה מקומית טובא זנגריה נ’ בנק הפועלים בע"מ, דינים שלום י"ח 259.

[3] ע"א (חי’) 4531/99 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ’ סייד אחמד נביל, דינים מחוזי לב(7) 745.