מטרתו של החוק היא חד משמעית, להציב בפני המעביד את התנאים לתשלום שעות נוספות בהתאם לרף השעות המותרות בחוק.


החל מיום 1.7.2000 נהוג בישראל שבוע עבודה בן 43 שעות עבודה בלבד. כך לדוגמא, עובד הנדרש לעבוד במקום עבודה חמישה ימים בשבוע, יהיה זכאי לתשלום שעות נוספות לאחר 8.6 שעות עבודה ביום, ואילו עובד הנדרש לעבוד במקום עבודה שישה ימים בשבוע, יהיה זכאי לתשלום שעות נוספות לאחר 8 שעות עבודה ביום ושלוש שעות עבודה ביום שישי.


מהי זכאותם של עובדי משמרות לקבל תשלום עבור שעות נוספות?


גמול השעות הנוספות הקבוע בחוק הוא - עבור השעתיים הנוספות הראשונות תשלום של 125% משכרו של העובד ובעבור השעה השלישית ואילך 150% משכרו של העובד.


סוגיה מעניינת מתעוררת כאשר עובד נאלץ לעבוד במשמרות ולשוב לעבודתו לאחר הפסקה. האם גם אז יחשב יום עבודתו כרצף עבודה הכולל את הזמן שבין משמרת למשמרת? האם המעביד חייב בתשלום שעות נוספות עבור הזמן בו שהה העובד בהפסקה?


ענין זה נדון לאחרונה בבית הדין לעבודה בתל אביב. המדובר בעובד בענף השמירה אשר נאלץ לעבוד במשמרות מפוצלות אצל הנתבעת - חברת שמירה. כך לדוגמא, הועסק התובע באותו היום, במשמרת הראשונה, בין השעות 6:30 ל 15:00 ושב לעבודה, למשמרת שניה, בין השעות 22:30 לשעה 8:00 בבוקר. בין שתי המשמרות היה העובד בהפסקה של 7.5 שעות.


נוהג זה חזר על עצמו פעמים נוספות והתובע עתר לבית הדין על מנת לחייב את הנתבעת לשלם לו שעות נוספות בגין רצף העסקתו ללא המנוחה הקבועה בחוק. את דרישתו ביסס התובע על הוראת סעיף 21 לחוק שעות עבודה ומנוחה הקובע: "בין יום עבודה למשנהו תחול הפסקה בת 8 שעות".


התובע טען, כי אי מתן הפסקה בת 8 שעות בין המשמרות שביצע, בהתאם להוראת החוק, מזכה אותו בתשלום שעות נוספות כאשר יש לראות במשמרת השנייה כהמשכה של המשמרת הראשונה ולחשב את המשכה של המשמרת השנייה כשעות נוספות עבור המשמרת הראשונה.


בית הדין (כב' השופט אורן שגב), קיבל את טענת העובד ופסק כי על הנתבעת לשלם לתובע גמול שעות נוספות עבור המשמרת השנייה כהמשכה של המשמרת הראשונה.


בית הדין פסק, כי החוק קובע במפורש כי יש לתת הפסקה בת 8 שעות בין משמרת למשמרת ועל כך אין מחלוקת. בית הדין קבע כי חרף העובדה שאין הוראה מפורשת בסעיף החוק המזכה בתשלום שעות נוספות אין לראות באי הוראה כזו כקביעה שאין לשלם שעות נוספות עבור הפרה של הוראה זו.


בית הדין קבע כי במידה ולא יינתן סעד כספי עבור הפרת הוראה זו תתקבל תוצאה אבסורדית לפיה יאלץ עובד לעבוד ללא ההפסקה הקבועה בחוק ובניגוד גמור לתכלית החוק, דבר אשר עלול להביא לתמריץ למעסיקים להפר את החוק ובכך להנהיג הסדר פסול שעלול לגרום להעסקה פוגענית מבלי שלעובד תינתן הפסקה כנדרש על פי החוק ובניגוד לכוונת החוק.


בית הדין המשיך וקבע, כי עלול להיווצר מצב לא תקין בו עובד יועסק במשמרת בת 8 שעות, יצא להפסקה בת 5 שעות ולאחר מכן יתבקש לעבוד שוב, משמרת בת 8 שעות וכל זאת מבלי שהמעביד ישלם לו גמול כלשהוא על כך שנמנע מהעובד הזכות למנוחה בת 8 שעות. בית הדין פסק כי לא ניתן לקבל הסדר כזה לא מבחינת הוראת החוק ולא מבחינת מדיניות משפטית וכי רצוי כי הזמן שבו עובד נדרש לעמוד לרשות עבודתו יהיה מתוחם בזמן מוגדר ואף מותאם להוראת החוק.


בית הדין פסק כי ככל שהמעביד לא יקיים את הוראת החוק ולא ייתן לעובד שלו הפסקה בת 8 שעות בין משמרת למשמרת כאמור בחוק יהיה העובד זכאי לתשלום שעות נוספות בגין המשמרת השנייה בה עבד כהמשכה של המשמרת הראשונה.


בית הדין קיבל את דרישתו של התובע ופסק לו תשלום הפרשי שעות נוספות בסך של 8,449 שקלים.


פסק הדין מהווה אבן דרך בכל הקשור להגדרת הזמן בו עובד אמור לעמוד לרשות מעבידו וקובע, באופן חד משמעי, כי לא ניתן להעסיק עובדים ללא זמן מוגדר וללא זמן המנוחה הקבוע בחוק מבלי לשלם על כך לעובד תשלום שעות נוספות.