מניעת אלימות, צווי הגנה ותלונות שווא

קיימים שני חוקים עיקריים העוסקים במניעת אלימות במשפחה:

עפ"י סעיף 2 לחוק למניעת אלימות במשפחה:

2. (א) בית המשפט רשאי לתת צו האוסר על אדם לעשות את אלה כולם או מקצתם או לקבוע להם תנאים (להלן - צו הגנה):

(1) להיכנס לדירה בה מתגורר בן משפחתו או להימצא בתחום מרחק מסוייםמאותה דירה, והוא אף אם יש לו זכות כלשהי בה;(2) להטריד את בן משפחתו בכל דרך ובכל מקום;(3) לפעול בכל דרך המונעת או המקשה על שימוש בנכס המשמש כדין את בן משפחתו, והוא אף אם יש לו זכות כלשהי בנכס;(4) (נמחקה).

(ב) צו הגנה יכול שיכיל גם דרישה לערובה הן לקיומו והן  להתנהגות טובה, או כל הוראה אחרת הדרושה, לדעת בית המשפט, להבטחת שלומו ובטחונו של בן משפחה, ויכול שיכיל גם הוראות בדבר הסידורים הנדרשים כתוצאה ממתן הצו.

(ג) תנאי הערובה כאמור בסעיף קטן (ב), לרבות חילוטה, יפורטו בצו ההגנה. (ג1) בית המשפט רשאי בנימוקים מיוחדים שיפורטו בהחלטתו, להאריך את תקופת תוקפה של ערובה להתנהגות טובה לתקופה שלא תעלה על שנה מיום שיפוג תוקפו של צו ההגנה.

(ז) (1) ניתן צו הגנה להגנתו של קטין, תימסר הודעה על כך על ידי בית המשפט, לפקיד סעד כמשמעותו בחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960;

(2) ניתן צו הגנה להגנתו של קטין, רשאי בית המשפט להורות לפקיד סעד כאמור בפסקה (1), להגיש תסקיר בכתב במועד שיקבע;(3) ניתן צו הגנה להגנתו של קטין כאמור בסעיף קטן (א)(1), כלפי אדם האחראי על הקטין, יורה בית המשפט לפקיד סעד כאמור בפסקה (1), על הגשת תסקיר לבית המשפט; תסקיר כאמור יוגש בתוך 30 ימים ובו ימסור פקיד הסעד, בין היתר, את עמדתו ביחס לקיומה של אפשרות לשמירת קשר בין הקטין לבין האחראי על הקטין;(4) נוכח בית המשפט, על סמך תסקיר כאמור בפסקה (3), כי שמירת הקשר בין הקטין ובין האחראי על הקטין שכלפיו ניתן צו ההגנה, עולה בקנה אחד עם טובת הקטין, רשאי הוא ליתן הוראות לעניין זה.

(ח) ניתן צו הגנה כאמור בסעיף קטן (א)(1) כלפי אדם האחראי על קטין, ומטרת הצו אינה להגן על הקטין, רשאי בית המשפט לתת הוראות לעניין שמירת הקשר שבין האדם לבין הקטין, ובלבד שנוכח, על סמך תסקיר לפי הוראות סעיף 6 או בדרך אחרת, כי מתן הוראות כאמור לא יהיה כרוך בפגיעה בקטין.

(ח1) בית משפט הדן בבקשה למתן צו הגנה לפי הוראות חוק זה, רשאי לתת גם צו מניעת הטרדה מאיימת לאדם, לענין בן משפחתו, בהתאם להוראות חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב–2001.

(ט) לעניין סעיף זה, "אחראי על קטין" – הורה, הורה חורג, אפוטרופוס, או מי שהקטין נתון במשמורתו או בהשגחתו.

בחוק למניעת הטרדה מאיימת נקבע כי :

1. מטרת חוק זה היא להגן על אדם מפני פגיעה בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או בגופו, בידי אדם אחר שנקט נגדו הטרדה מאיימת או שפגע בגופו.

2. (א) הטרדה מאיימת היא הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו.

שני החוקים הללו נועדו למטרות חשובות ביותר, באשר קיימת אלימות חמורה במשפחה, בפרט נגד נשים, אך לפעמים גם נגד גברים וילדים.

חוקים אלו נועדו לאפשר הגנה מידית ודחופה למי שנזקק להגנה כזו, מחמת אלימותו של בן/ בת משפחתו. באמצעות החוקים הללו ניתן להרחיק את הגורם האלים מן הבית.

למרבה הצער, יש מי שעושים שימוש לרעה בחוקים החשובים הללו ומגישים תלונות שווא למשטרה ותביעות שווא למתן צווי הגנה, על מנת להשיג יתרונות אסטרטגיים במלחמה הרכושית כלכלית לעת גרושין ולפעמים גם במאבקים על המשמורת ועל המזונות.

בכמה פסקי דין חשובים, הבהירו מספר שופטים במדינת ישראל וביניהם כבוד השופטת רבקה מקייס וכבוד השופט יעקב כהן מבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא, שמי שמגיש תביעות שווא לצווי הגנה, יאלץ עפ"י דין, לפצות את הקרבן, אשר תביעת השווא הוגשה נגדו.

השופטים הנכבדים, הביעו בפסקי הדין הללו את מורת רוחם מהגשת בקשות שקריות לצו הגנה, במסגרת החוק למניעת אלימות במשפחה תשנ"א 1991.

עם זאת כי כבוד השופטת מקייס קבעה בהחלטתה בתמ"ש 28132/02, כי : "על בית המשפט להזהיר את עצמו אזהרה חמורה לפני קביעה חד משמעית כי הבקשה הינה בקשה קנטרנית", החלטתה היתה כדלקמן : "אם נעשה שימוש פסול בכלי זה הבא להגן על אלה הכה זקוקים להגנת החוק חובה על ביהמ"ש להעביר מסר תקיף כי שימוש לרעה יקבל תגובה הולמת בנסיבות העניין. בקהלת רבא סימן ז' נאמר: "כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף נעשה אכזרי במקום רחמן". על בתי המשפט להעביר מסר תקיף כנגד אלה העושים שימוש לרעה בצווי הגנה תוך ניצול העדר העלויות שבנקיטת הליך שכזה. והרי בסופו של דבר בשל החשש מאותו שימוש לרעה תימנע את הגנת החוק מאלה הזקוקים לה באמת." במקרה זה נפסקו גם הוצאות לטובת המשיב וגם הוצאות לטובת אוצר המדינה.

סעיף 11 לחוק למניעת אלימות במשפחה קובע כי : "דחה בית המשפט בקשה למתן צו הגנה וקבע כי היא קנטרנית, רשאי הוא להטיל על מי שביקש צו הגנה את אלה או חלק מהם: (1) הוצאות לטובת המדינה ולצד שנפגע, בשיעור שימצא לנכון; (2) פיצוי נאות למי שנפגע מהגשת הבקשה."

כבוד השופט יעקב כהן בתמ"ש 1889/04 קבע כי : "התופעה של הגשת בקשות סרק במסגרת החוק, אשר הלכה והתרחבה במרוצת השנים שחלפו מאז הוחק החוק, הינה בגדר רעה חולה, שפגיעתה קשה, לא רק באדם שכלפיו מופנית הבקשה, אלא גם בקורבנות אמת של אלימות במשפחה הזקוקים לקבלת סעד משפטי מיידי, ועלולים להיתקל חלילה ביחס ספקני כלפי בקשותיהם. "