* כתב עו"ד (LL.M) רוני (אהרן) מצליח, סטודנט מחקר בקרימינולוגיה - אונ' העברית בירושלים.
במוסדות שונים להשכלה גבוהה בישראל נרשמו לאחרונה מקרים רבים של גניבת מחשבים ניידים וטלפונים סלולאריים יקרי ערך, כגון ה-"איי-פד" וה"איי-פון". הגניבות מתבצעות רובן ככולן באזורי לימוד ועבודה משותפים לכלל אוכלוסיית הסטודנטים בקמפוס, כגון הספרייה וחוות המחשבים.
בחיבורי זה אפרט את טכניקות המניעה המצבית השונות שיכולות לסייע לאחראים על הביטחון בקמפוסים להתמודד עם התופעה האמורה. כמו כן, התייחס להנחות באשר להסבר הפשיעה שעומדות ביסוד המניעה המצבית, ולשימוש שנעשה בתסריטי פשע כתשתית ליישום הטכניקות של המניעה המצבית.
מה שמייחד את גישת "המניעה המצבית[1]" הינו צמצום ההזדמנות לפשיעה, כלומר, כדי להתמודד עם הפשיעה צריך להתמקד בסיטואציה המובילה לביצוע העבירה, לשנות את סביבת העבירה במטרה להקשות על העבריין ולמנוע ממנו פיזית ופוטנציאלית לבצע את העבירה.
הדגש כאן להשפיע על דרך קבלת ההחלטות של העבריין הקלאסי – הפועל רציונאלית מתוך שיקולים של רווח והפסד כנגזרת לסיכון.
על האחראים על הביטחון במוסדות להשכלה גבוהה למקד את פעולות האכיפה ומניעת הגנבות בשינוי סביבת הפשיעה/גנבה בצורה עקבית ושיטתית זאת במטרה לצמצם הזדמנויות לפשיעה מחד, ולהגדיל את הסיכונים של העבריין מאידך. "כללי משחק" אלו יש בהם לצמצם את ההזדמנויות של הפשיעה – ולהפכם בשיקולי רווח והפסד לדבר לא כדאי. להלן פירוט האמצעים העקרונות והמרכיבים, הנתמכים על ארבעה אדנים:
אדן ראשון - הגדלת המאמץ: ראשית לכול "הקשיית היעד", כאן יש למנוע מכול אדם המעוניין להיכנס לספריה ולחוות המחשבים (להלן: "אזורי גנבה") ללא כרטיס סטודנט או תעודה מזהה המעידה שהינו סטודנט בקמפוס, זאת במטרה לשלול כניסת אנשים זרים למתחם הבעייתי. בנוסף יש לבצע "חסימת דרכי גישה" לאזורי הגנבה במטרה למנוע פיזית כניסה שלא באמצעות מערכת הזיהוי, רוצה לומר – סורגים בחלנות, נעילת דלתות, חסימת מעברים ועוד. במטרה לנתב את הנכנסים לכניסות מבוקרות בלבד.
אדן שני – הגדלת הסיכון: יש לגרום לעבריין הפוטנציאלי לחשוש מגילוי וחשיפה ובכך לגרום להגדלת הסיכוי לתפיסה – סיכון בביצוע הגנבה. "פיקוח פורמאלי/פיקוח בלתי פורמאלי" רצוי לרשת את המקום מצלמות גלויות לעין הניתנות לזיהוי ע"י כל אדם המסתובב באזורי הגנבה.
בנוסף, יש לשים שומר/ים בכניסה, שומר/ים הלבוש בבגדי חברת השמירה והנראה לעיני כול. במקביל יש להשתמש במצלמות נסתרות שאינם נגלים לעיניי הסטודנטים. ובנוסף לכול, שומר/ים אשר לבוש בבגדים אזרחים אשר במראהו ניטמע באוכלוסיית הסטודנטים.
רצוי ל"זהות" ואף לערוך רשימה של כל הסטודנטים הנכנסים למתחם אזורי הגנה (רשימת בדוקאים), זאת כמובן לאחר שזוהו בתעודת הסטודנט. "צפייה טבעית" על השומר/ים במדי חברת השמירה להסתובב, להסתכל, ולהיות אקטיביסטים בעבודתם. מידי פעם לשאול את הסטודנטים על חפצים המונחים במקום ובכך להראות מעורבות - דבר זה יגרום לגנב הפוטנציאלי לחשוש מפגישה עם השומר.
"כללים ונהלים מחייבים" כל סטודנט יתבקש לעמוד במערכת הנהלים שנקבעה, אין עיגולי פינות, סטודנט ששכח את תעודת הזיהוי יאלץ לגשת למזכירות ולהביא אישור על היותו סטודנט בקמפוס.
אדן שלישי – הקטנת הרווח: ראשית, "הסרת המטרה" כל סטודנט הנכנס לאזורי הגנבה יתבקש לא להשאיר את מכשירי האלקטרוניקה ללא השגחה, יש להדריכו כי גם כאשר ילך לשירותים עליו לבקש מחבר או מצוות המנהלה להשגיח על הציוד גם במחיר של הפקדתו אצל השומר.
ניתן לבצע "סימון וזיהוי" של המכשירים האלקטרוניים למשל לבצע קנייה מרוכזת של שבבי זיהוי, אשר יוכנסו לתוך המכשירים האלקטרוניים של כל הסטודנטים בקמפוס בכל כניסה או יציאה מאזורי הגנבה יצטרך הסטודנט להקיש קוד סודי אישי על מנת לעבור את הגלאים ללא צפירת אזהרה, או לחילופין לצרוב על המכשירים בצורה ברור לעין ובלתי ניתנת למחיקה את פרטי בעל המכשיר.
"הקטנת הפיתוי" באזור שולחנות העבודה באזורי הגניבה ניתן לעגון את המכשירים האלקטרוניים לשולחן העבודה, זאת ע"י הקשת קוד סודי אישי (בדומה למנגנון של כספת בחדרי בתי מלון). בנוסף ניתן לגרום ל"צמצום הרווח" ידוע כי רוב המכשירים האלקטרוניים הנ"ל מצוידים במספר סריאלי אישי של היצרן, ברובם אמורים להיות מטופלים ע"י מעבדה מורשת של היבואן. לכן, מיד לאחר הגנבה ידווח למעבדות היבואן על הגנבה זאת לשם החרמת המכשירים שיגיעו לטיפול במעבדות ע"י הגנבים או קונה הסחורה הגנובה.
אדן רביעי – הגדלת אפקט הבושה (צמצום פרובוקציות + נטרול הסרת תירוצים): "גינוי מוסרי – ציבורי וחיזוקים להתנהגות נורמטיבית" כאשר נתפס סטודנט הגונב מכשיר אלקטרוני, בנוסף לכול עונש אחר יעמוד לדין בפני ועדת המשמעת של האוניברסיטה. כאן, יוטל על הגנב עונש מינימום, בנוסף לכול עונש אחר, של הרחקה לשנתיים ממוסד הלימודים.
בנוסף יפורסם פסה"ד בעיתון האוניברסיטה ויתנו פומביות להחלטה בלוח המודעות בקמפוס. בנוסף, ניתן להניח "תא חזרה בתשובה", סטודנט שלקח מכשיר אלקטרוני והתחרט תוך 24 שעות יוכל להניח אותו בתא זה והנהלת האוניברסיטה מתחייבת שלא לפתוח כנגדו בחקירה או בהליכים משמעתיים. ניתן לפרסם בעיתון האוניברסיטה סיפור אישי של תלמיד שנגנב ממנו מחשבו האישי עם כל חומר הלימודים וכיצד דבר זה השפיע עליו ועל הישגיו הלימודים (יצירת אמפטיה לקורבן).
יתרונות השיטה: יישום השיטה קל, ניתן לביצוע בטווח זמן קצר וללא עלויות גבוהות במיוחד, יעילות השיטה מוכחת וניתנת למדידה אמפירית ולמעקב סטטיסטי, יש לראות בשיטה זו מעין תגובה גנרית למגוון גדול של עבריינים באזורי הגנבה הספציפיים.
השיטה נותנת פתרונות קונקרטיים לבעיות מוגדרות מראש, בכך ניתן לומר כי השיטה מגנה על קורבנות פשיעה פוטנציאליים. לצד היתרונות ניתן למנות גם חסרונות: שיטת המניעה המצבית מטפלת בסימפטומים ולא בגורמים, ניתן לומר כי השיטה גורמת למעין "תחושת מצור" באזורי הגנבה, לפעמים אנו מסתכנים בפגיעה בזכויות אדם ובחופש של הסטודנטים בקמפוס.
שתי תיאוריות מסבירות את הפשיעה שעומדת ביסוד המניעה המצבית[2]:
תיאורית "הבחירה הרציונאלית[3]" RATIONAL CHOCICE: תיאוריה זו שואפת להסביר, כיצד חושב ופועל העבריין בפוטנציה, על מנת לממש את הפוטנציאל העבריני שנוצר במצב מסוים. התיאוריה מנסה לבחון, כיצד העבריין, לאור המידע שברשותו, מנסה למקסם את הפוטנציאל העבריני של אירוע ספציפי, התיאוריה בוחנת את ההחלטות, השיקולים, התפיסות והטקטיקות שהעבריינים נוקטים, רגע לפני שהם עומדים לבצע עבירה. התיאוריה מתמקדת בהליך קבלת ההחלטות של העבריין, ההנחה שהעבריין פועל במסגרת "רציונאלית אינסטרומנטאלית" רוצה לומר העבריין לא יאמץ קו פעולה בנסיבות בהן הוא עלול להיכשל.
תיאורית "הפעילות השגרתית[4]" ROUTINE ACTIVITY: מושתת על מחקרם של פלסון וכהן בשנת 1979, שם נשאלה השאלה, מדוע רמת הפשיעה בארה"ב הלכה ועלתה, אף שרמת החיים הייתה במגמת שיפור?, החוקרים קבעו כי על מנת שהעבירה תתבצע צריכים להתקיים שלושה מרכיבים: עבריין בפוטנציה - או בעל רצון לבצע עבירה. מטרה הולמת - - היינו מטרה בעלת ערך, ניידת, שניתן לראותה, מטרה נגישה. העדר שמירה על המטרה – העדר נוכחות, אמצעי מניעה, אמצעי הרתעה לביצוע העבירה: החוקרים פלסון וכהן טענו כי קיים "קשר אינטימי" אדם אשר העבריין מתבייש/לא מעוניין לבצע עבירה בנוכחותו, שבכוח נוכחותו למנוע מהעבריין בכוח עבירה. לכן ירידה או עלייה בפשיעה אינה רק פועל יוצא של מס' העבריינים בחברה, אלא גם של גורמים החיצוניים לעבריין.
תסריטי פשיעה[5] SCRIPTS: השאיפה היא לשרטט את מסלול ביצוע העבירה, משלב הגיית הרעיון - עובר לשלב ההכנה - עובר לשלב הביצוע. תסריטי הפשיעה משמשים בסיס לתכנון של מניעה מצבית ביחס לתופעת פשיעה ספציפית, כאשר המטרה לבנות תכנית של מניעה אשר תקשה על העבריין בביצוע העבירה ואם ניתן תכשילו.
בבניית התסריטים ניתן להיעזר בראיונות של עבריינים הכלא, בסקרי קורבנות ומאגרי מידע. לכן, הנהלת האוניברסיטה אמורה להגביר את האבטחה בכניסה הראשית לאוניברסיטה ולא לאפשר כניסה של אנשים לא מוכרים אל מתחם האוניברסיטה בכלל. בנוסף, כאשר נודע על גנבה של ציוד משטח האוניברסיטה, צריכה להיות יכולת אמיתית לחסום בזמן אמת את היציאות מתחום הקמפוס עצמו. ולנתב את היציאה משער אחד בלבד. לשער זה תוזמן ניידת משטרה שתבצע חיפוש בתיקי היוצאים מהאוניברסיטה.
אכן, ישנם חסרונות ל"תסריטי הפשיעה": איסוף המידע דורש הקמת מערכת מיוחדת ומשאבים, לא תמיד ישנה נגישות למידע, לכל סוג עבריינות נדרש תסריט מיוחד, העבריינים בעלי יכולת למידה לכן משתכללים ויוצרים שיטות ו"תסריטים" חדשים.
אכן "מניעה מצבית" מספקת פתרון זול לפשיעה (ביחס לגישת השיקום), זאת ועוד, נותנת פתרונות אפקטיביים בזמן קצר. לעיתים, אינה פותרת את בעיית הפשיעה באופן מוחלט אך עוזרת בהקטנת התופעה. יש לקחת בחשבון בעיית התקה של אזורי הפשיעה לאזורים אחרים בקמפוס.
--------------------------------------------------------------------------------
[1] בהסתמך על חומר הלימוד, אכיפת חוק, ד"ר דניאל אוחנה.
[2] ראה חיבור "התנהגות אנטי-חברתית ותפקידם של גופי אכיפה", מאת: סנ"צ אורית שפירא-הימן, רפ"ק ענת יקיר ואחרים.
[3] Cornish, Derek & Clarke, Ronald, “Analyzing Organized Crimes”, in Rational Choice and Criminal Behavior, Piquero, Alex R. & Tibbets, Stephen G. (eds.), New York: Tazlor & Francis, 2002.
[4] Felson, Marcus & Clarke, Ronald, V., "Opportunity Makes the Thief 1-8", London, Police Research Crime Unit, 1998.
[5] Cornish, Derek, “The Procedural Analysis of Offending and its Relevance for SituationalPrevention”, 1994.
