שופט בימ"ש לתעבורה בחיפה שלמה בנג'ו , זיכה את הנאשם עטא ח'ריסאת מכפר שעב, מעבירת נהיגה בעת פסילה וקבע כי הנאשם הפקיד את רשיונו ביום מתן גזה"ד , והיתר הנהיגה, הקצוב במספר שעות, שנתן לו בית המשפט במעמד גזר הדין, נכלל במניין הפסילה ( בת 30 היום) לצורך חישובה , ולפיכך לא נהג בעת שצו הפסילה היה בתוקף.


רקע:


הנאשם הואשם בכך שביום 08/08/07 נהג ברכב פרטי ביציאה ממשרד הרישוי בחיפה, למרות שביום 08/07/07 נפסל מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שלושה חודשים בניכוי שני חודשי פסילה מנהלית בבית משפט לתעבורה בעכו, כלומר נהג בעוד הפסילה בתוקף. כן הואשם בעבירה של נהיגה ללא ביטוח בר תוקף (נוכח הנהיגה בפסילה).


הנאשם כפר בעובדות כתב האישום וסנגורו טען, כי הפסילה הסתיימה ביום 06/08/07 או לכל היותר ב-07/08/07. לדבריו, משרד הרישוי טעה במניין הימים, שכן הפסילה נמנית מיום מתן גזר הדין, ולכן החלה ביום 08/07/07.


ב"כ המאשימה טען בסיכומיו, כי תום הפסילה הוא ביום 08/08/07 בחצות, הנאשם נחקר ובהודעתו נשאל האם הוא יודע שהוא פסול עד יום 08/08/07 והוא אישר זאת. כמו כן, הפנה ב"כ המאשימה לרשום על אישור הפקדת הרישיון שם צוין כי מותר לנאשם לנהוג עד השעה 24:00 וכי כל עוד מותר לנאשם לנהוג, הפסילה לא החלה.


השופט בנג'ו אשר בדק את סעיפי החוק הרלוונטיים קבע כי החוק מונה אילו תקופות לא יבואו במניינה של תקופת הפסילה. (סע' 42 (ג) לפקודת התעבורה ) .רשימת הסייגים הללו היא רשימה סגורה ופרשנות להם יש לעשות בצמצום נוכח הוראות חוק היסוד.

 

אין בפרשנות סוביי קטי בית או אוביי קטי בית כדי לאפשר פרישת תחולתה על המקרה הנוכחי. קונקרטית, מ דובר בשני סייגים אשר אף אחד מהם לא מתקיים כאן. מכאן, שאם הנאשם הפקיד את רשיונו במועד גזר הדין ובית המשפט התיר לנהוג מספר שעות אותן קצב, אין היתר זה, בא במסגרת הסייגים שלגביהם נקבע מפורשות כי הם לא יבואו במניין הפסילה.


יישום דברים אלה מלמד , כי אם הפקיד הנאשם את רישיונו ביום גזר הדין ומשך תקופת הפסילה הוא 30 יום, הסתיימה הפסילה ביום 7/8/08. משהפקיד הנאשם את רשיונו בבית המשפט ביום גזר הדין, ולאור הוראות החוק עם הלשון בה נקט בית המשפט בגזר הדין, החל הנאשם בריצוי עונש הפסילה שהוטל עליו מיד עם מתן גזר הדין.

 

תוקף הפסילה וחישוב מניינה, במקרה דנן, היו צמודים, נוכח לשונו של גזר הדין וביצוע ההפקדה בד בבד עם גזר הדין. ומכאן שבמועד הנקוב בכתב האישום לא חל צו הפסילה והנאשם אם כן לא נהג את רכבו בעת שהפסילה הייתה בתוקף.


עוד הוסיף השופט כי הנאשם נתפס ע"י המשטרה נוהג במשרד הרישוי , שעה שהגיע לשם על מנת לדרוש את רשיונו. הוא נחקר ומסר הודעת חשוד בעברית ממנה עולה כי הודה בכך שקיימת נגדו פסילה אך הבהיר כי סבר כי הפסילה הסתיימה.

 

הנאשם איש מבוגר, דובר השפה הערבית, נחקר בשפה העברית אשר אינה שגורה בפיו, ונגבתה ממנו הודעה בשפה העברית, וזאת בניגוד להוראות החוק , אך לא בכך העיקר, שכן גם אם היה השופט מקבל את הודאתו, הרי שניתוח הדברים מלמד כי הפסילה כלל לא הייתה בתוקף שעה שהנאשם הגיע למשרד הרישוי לקבל את רשיונו.

 

לא יפלא הדבר כי הנאשם שגה אף הוא וסבר כי במועד האמור הסתיימה פסילתו, שכן הוא לא נתפס נוהג בחוצות העיר אלא כאשר הגיע ודרש את רשיונו בסוברו כי הפסילה הסתיימה. מכאן, שאין כל נפקות להודאתו. חשוד/נאשם יכול להודות בדבר עבירה, אך כל עוד לא נתמלאו יסודות העבירה, לא משתכללת ביצועה.


פ"ל 335-09-09 ניתן 30.12.10