"א 4/84 מאיר שטאל נ' עמידר
עובדות המקרה:
המערער פנה ללשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב בבקשה לבצע שרי חוב החתומים על-ידי החייב אלברט מיארה. אגב כך ביקש המערער, ואף קיבל, צו עיקול על נכסי החייב וביניהם עיקול על דירת החייב, שהייתה רשומה אז הן במינהל מקרקעי ישראל בבאר-שבע והן בחברת עמידר בע"מ.
המערער ביצע מסירה של הודעת העיקול על נכס הנמצא בידי צד שלישי ומסר אותה לשני הגורמים הנ"ל. כשישה חודשים לאחר ביצוע המסירה נמכרו זכויות החייב בדירה והועברו ברישום המתנהל אצל המשיבים, בלי שים לב לעיקולים אשר הוטלו לפי בקשת המערער.
המערער ביקש מאת ראש ההוצאה לפועל בהתאם לסעיף 48(א) לחייב את המשיבים בתשלום החוב הפסוק אך לא נענה 3 בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על החלטתה של ראש ההוצאה לפועל. מכאן הערעור.
האם ניתן לעקל מקרקעין הרשומים במנהל מקרקעי ישראל אך לא בפנקסי המקרקעין?
1. פרק ג' לחוק ההוצאה לפועל מגדיר בסעיף 33את מטבע הלשון "מקרקעין" כדלהלן - לרבות זכויות בקרקע הניתנות לרישום בפנקסי המקרקעין. , המדובר על נכס, אשר לפי סוגו ומהותו ניתן לרישום אף אם אינו רשום אותה שעה.
2. סעיף 34מבחין בין מקרקעין של החייב הרשומים על שמו לבין מקרקעין הרשומים על שם אדם אחר. אשר למקרקעין הרשומים על שם החייב קובע סעיף 34(א), כי ראש ההוצאה לפועל רשאי לצוות על עיקול מקרקעי החייב הרשומים על שמו. סעיף-קטן 34(ב) קובע, כי בית המשפט, שהוא במקרה דנן בית המשפט המחוזי, רשאי - לבקשת הזוכה ולאחר ששוכנע שהמקרקעין שאינם רשומים על שם החייב הם של החייב - להצהיר על כך ולצוות על עיקולם.
3. כאשר סעיף 34(א) מדבר על עיקול מקרקעי החייב הרשומים על שמו, הרי אין סיבה להוציא מכלל תחולתו של סעיף זה מקרקעין הרשומים במינהל מקרקעי ישראל.
לסיכום,
ניתן לעקל מקרקעין הרשומים במינהל מקרקעי ישראל או במוסדות משכנים גם אם אינם רשומים בפנקסי המקרקעין.
