ע"א 849/79 המוסד לביטוח לאומי נ' סויד


ביום 28.6.77 ניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה צו כינוס נכסים כנגד אחד נאיף קלעאני (להלן המעביד), לפי בקשתו, והוא הוכרז פושט-רגל. כונס הנכסים הרשמי נתמנה כנאמן.

 

המשיבים 1ו- 2 (להלן העובדים) הגישו הוכחות חוב בגין שכר עבודה ופיצויי פיטורים שהגיעו להם מן המעביד, ואלה אושרו על-ידי הנאמן בחודש אוגוסט 1978בסכום של 040, 20ל"י לכל אחד מן העובדים. העובדים ביקשו מהנאמן להעביר את תביעותיהם למוסד לביטוח לאומי אך זה לא ניאות לכך; לפיכך עתרו העובדים לבית המשפט המחוזי, ולבקשתם ניתן להם ביום 18.3.79 צו המורה לנאמן להעביר את התביעות לאלתר למוסד.

 

התביעות אמנם הועברו למוסד, אך נתברר, כי כבר ב- 4.2.79 בוטלו צו כינוס הנכסים והכרזת פשיטת הרגל שניתנו נגד המעביד. צו הביטול ניתן לפי בקשת כונס הנכסים הרשמי, שהוגשה על גבי טופס משוכפל, בו נאמר, שהמעביד לא עמד בתשלומים שהושתו עליו על-ידי בית המשפט "והחייב משתמש לרעה בהליכי פשיטת הרגל". עד כמה שניתן לברר מן התיק, לא הוזמן אף אחד מן הנושים לבירור בקשת הביטול.

 

ביום 25.3.79 הורה בית המשפט לנאמן לחלק את יתרת הכספים שנותרו ברשותו באופן המפורט בצו.

 

מה דינה של תביעת עובדים לגמלה לאחר ביטולו של צו פשיטת רגל שניתן נגד המעביד?


1. אם בוטל צו פשיטת הרגל לפי סעיף 29(1) או סעיף 29(1א) לפקודה, יעברו נכסי החייב, בדרך כלל, שוב לרשותו של החייב, אם לא הורה בית המשפט על הקניתם לאדם אחר. הכלל הוא במקרה כזה, שכל הפעולות שנעשו על-ידי הנאמן עד לצו הביטול תעמודנה בעינן.


2. לא אחת קרה, שנכסי פושט-רגל או תאגיד שנתפרק לא הספיקו אפילו כדי תשלום מלוא סכומי שכר העבודה שהגיעו לעובדיהם או - חלק מהם; אפילו היו הליכי המימוש שבפשיטת הרגל ובפירוק עתידים במרוצת הזמן לכנס נכסים מספיקים למטרות אלה, הרי שהמדובר היה, במקרים רבים הליכים ממושכים ומורכבים, ובינתיים לא קבלו העובדים את שכר העבודה. המחוקק נחלץ לעזרת עובדים כאלה בחוקקו את פרק ו' 3לחוק שעניינו ביטוח זכויות עובדים בפשיטת-רגל ופירוק תאגיד.


3. עובד, המבוטח לפי החוק, זכאי לגמלה לפי הפרק האמור אם ניתן לגבי מעבידו צו הכרזה כפושט-רגל (סעיף 127נה(1); הגמלה המשתלמת לעובד היא כשיעור שכר העבודה ופיצויי הפיטורין המגיעים לו והמוגבלים בתקרה המשתנית מפעם לפעם (סעיפים 127נו ו-27נח).


4. חובת תשלום הגמלה הותלתה קיום ה"מעמד" של פשיטת הרגל ועם ביטולו של הצו פגה החובה.


5. יחד עם זאת, במקרה דנן, כיצד יכול היה בית המשפט להחליט בשאלה האמורה ללא הזמנת הנושים וללא שמיעתם? אכן, אילו הופנתה תשומת-לבו של בית המשפט בשעת הדיון בבקשת הביטול להוכחות החוב, אשר אושרו, ולמבוקשם של העובדים שתביעתם לגמלה תועבר למוסד על-ידי הנאמן, היה ללא ספק עשוי לעכב את הדיון בבקשת הביטול עד לתשלום הגמלה על-ידי המוסד. לפיכך, יש לקבל את הערעור ולהחזיר את התיק לביהמ"ש קמא.


לסיכום,

 

חובת תשלום הגמלה הותלתה בקיום ה"מעמד" של פשיטת הרגל ועם ביטולו של הצו פגה החובה.