ת 1649/07 מ"י נ' בואהרון אלי


ע"פ כתב האישום, בליל ה-1/1/07 בשעה 3:24 בערך נהג הנאשם ברכב פרטי מ.ר. 1254613 בכביש 412 לצפון ברח' פיק"א. הנאשם, עוכב ע"י השוטר שהבחין שהנאשם החל בנסיעה חרף אור אדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו והורה לו לעצור.

 

השוטר דרש ממנו לבצע בדיקת נשיפה לצורך בדיקת רמת אלכוהול אולם הנאשם סירב. גם לאחר שהוסבר לנאשם כי סירוב לביצוע הבדיקה משמעותו שהוא נחשב כשיכור עמד הנאשם בסירובו.

 

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות וסירוב לבצע בדיקת נשיפה ע"פ דרישת השוטרים. הנאשם טוען כי סירובו נובע מהיותו חולה וסבל מחום גבוה ונטל תרופות אנטיביוטיות וחשש, כי אלו ישפיעו על תוצאות הבדיקה.


האם סירובו של הנאשם לבצע בדיקת נשיפה ודם מוצדק?


1. הנאשם לא הביא כל ראיה כי אכן היה חולה ונטל תרופות כלשהן במועד הרלוונטי. המנעותו מלהביא ראיה כה מהותית שהייתה תחת ידו משמיטה את הבסיס לטענה זו.


2. יתר על כן, גם אם הנאשם אכן סבל מחום ונטל תרופות, היה עליו לבצע בדיקת הנשיפה, או בדיקת הדם ובמידת הצורך להתמודד בשלב מאוחר יותר עם השאלה של השפעת אלו על תוצאות הבדיקה, נראה כי טענה זו משמשת אך תירוץ לסירובו של הנאשם לבצע בדיקות נשיפה ודם.


3. סעיף 64 ב(ב2) מחייב מתן הסבר לחשוד על משמעות סירובו לערוך את בדיקות הנשיפה והדם שנדרש לבצען. ה"משמעות", שסעיף זה דן בה, היא כי הסירוב לערוך את הבדיקות ייחשב כאילו נמצאו סימני שכרות בגופו. זאת ותו לא.

 

אין הוראת סעיף זה דורשת פירוט תוכנה של הוראת סעיף אחר בחוק, דהיינו, איסור נהיגה בשכרות, והעונש המוטל על מי שנמצא נוהג בשכרות. סעיף 64, הוראתו היא יצירת חזקה שנוצרת כתוצאה מהסירוב, ואילו ההוראות הסובסטנטיביות מופיעות בסעיפים 62(3) ו-39א.

 

הסבר ה"משמעות" שנדרש בסעיף 64ב(ב2) נוגע רק לגבי תוכנו של סעיף זה. על כן, לא הייתה חובה להסביר לנאשם מהו העונש הצפוי לנוהג בשכרות, והעדר הסבר זה, אינו שולל את יישום חזקת השכרות.


לסיכום,

 

על הנאשם היה להביא ראיות המצביעות על היותו חולה ונוטל תרופות כלשהן במועד הרלוונטי בכדי שסירובו לבצע בדיקת נשיפה ודם יהא מוצדק.