האם יש לראות את בעל הרכב כאחראי אישית לעבירות שנעברו ברכב בשעת מעשה?

ע"פ 1425/84 שוטה דברשוילי

ביום המעשה פגעה מכונית פרטית נהוגה בידי אישה אלמונית ברוכב אופניים. הרוכב הועף מעל אופניו, הופל אל הכביש ונחבל בגופו.

המכונית לא נעצרה, אלא נמלטה מן המקום על אף האור האדום שהאיר בצומת שבו ארעה התאונה. עד התביעה מר עדי ליבוביץ, שגילה מידה של אזרחות למופת, דלק אחרי המכונית וכעבור מרחק מה הצליח להדביקה וחסם את דרכה.

לאחר מספר פעמים בהם ברח המערער, התייאש העד ומסר את מספר המכונית לנפגע. המערער טוען כי המכונית נגנבה קודם לכן.

האם יש לראות את בעל הרכב כאחראי אישית לעבירות שנעברו ברכב בשעת מעשה?

1. לשונו של הסעיף כפשוטה מעידה עליו כי לא ליצירת חזקה של ראיות הוא חותר, אלא ליצירת חזקה של אחריות בפלילים למעשה העבירה שנעברה ברכב, באין יודע - זולת הנאשם בעל הרכב - מי הוא שנהג ברכב.

2. בעל הרכב או מחזיקו נחזה הוא עצמו כעובר עבירת התעבורה הנטענת עד שלא הוכיח מי הוא שנהג ברכב, בעל רכב המניח לזולתו לנהוג ברכבו בצורה שיש עמה עבירה איננו בבחינת אדם הבא לסייע לאחר מעשה לעבירה שמתחילה לא היה לו חלק ונחלה בה, אלא הוא עצמו אחראי למעשה העבירה שנעבר ע"י הנהג הנעלם מתוך שהוציא את הרכב מידיו שלו והפקידו בידי אותו עובר עבירה.

לסיכום,

בעל הרכב אחראי אישית לעבירות שנעברו ברכב בשעת מעשה עד שלא הוכיח מי הוא שנהג ברכב. התרת הנהיגה ברכב היא הסיבה שבלעדיה אין, התאונה לא היתה מתרחשת.