ע"א 98/68 יעקב באומן נ' אליעזר לנגסנר
עובדות המקרה:
בין בעלי הדין היו קיימים יחסי מסחר. המשיב, שהוא קבלן לעבודות מסגרות, היה קונה מאת המערער כלי עבודה שנזקק להם לצרכי עבודתו.
על לקוחות המשיב שבשבילם עבד, היתה מנית חברת קו-לבן בע"מ, ולשם ביצוע עבודה עבורה קנה המשיב מאת המערער גנראטור במחיר של 4,000 לירות.
תעודת המשלוח החתומה בידי המשיב מעידה על כך, שהגנראטור נמסר למשיב ביום 15 ביוני 1966, אך תנאי התשלום לא נקבעו בה. במשפט זה נתבע המשיב בסדר-דין-מקוצר לתשלום סך 4,000 לירות, מחיר הגנראטור הנ"ל, והגנתו שהעלה בתצהירו מיום 18.7.67 היתה, ששילם את מחיר הגנראטור בשלושה שטרי חוב של קו-לבן שהעביר למערער, לאמור שני שטרות על סך 1,000 לירות כל אחד שחלו ביום 24.10.66, ושטר אחד על סך 2,000 לירות שחל ביום 14.10.66.
כל שלושת השטרות נושאים תאריך הוצאה 14.6.66. אין מחלוקת על כך שאמנם מסרה קו-לבן למשיב את שלושת השטרות האמורים ואף שילמה אותם, ואף זאת אינו שנוי במחלוקת שהשטרות נפרעו למערער. אולם מחלוקת נטושה לגבי השאלה, אם אמנם שימשו שלושת השטרות לסילוק מחיר הגנרטור, כפי גרסת ההגנה, או שמא שימשו למטרה אחרת, כפי שטען המערער. בית-המשפט המחוזי קיבל את טענת ההגנה ודחה את התובענה, ומכאן הערעור
על מי מהצדדים רובץ נטל ההוכחה מקום שהחייב טוען פרעתי ויש ספק באשר לביצועו של פסק הדין?
1. מקום שהנתבע טוען "פרעתי", ואילו התובע מודה אמנם בקבלת הכסף, אבל אומר שהכסף לא נמסר לו לפרעון חוב, כי אם למטרה אחרת כגון להשקעה או כיוצא בזה עילה אחרת, על הנתבע להוכיח שלשם פרעון חוב שילם.
2. טענת-ההגנה של פרעון היא בבחינת "הודאה והדחה", היינו, הודאה בחוב אליה מצטרפת הטענה שהחוב נפקע על-ידי הפרעון. ועל הנתבע להוכיח את החלק "המדיח" שבטענתו. לא שוכנע השופט, שהתשלום נעשה לשם פרעון חוב, לא הוכחה הטענה.
3. מקום שהנתבע טוען "פרעתי", והתובע מודה בכך שקיבל כסף לשם פרעון חוב, אבל טוען שקיבלו לשם פרעונו של חוב אחר ושונה מן החוב נושא התביעה, על התובע להוכיח שהנתבע היה חב לו חוב אחר מזה עליו נזקף התשלום, שאם לא יעשה כן, ייחשב החוב נושא התביעה כחוב נפרע.
לסיכום,
במקרה בו טוען התובע כי הכסף לא נמסר לפרעון החוב, על החייב רובץ נטל ההוכחה. במקרה בו טוען התובע כי הכסף נמסר לשם פרעונו של חוב השונה מן החוב נושא התביעה, על התובע רובץ נטל ההוכחה.
