ע"פ 8103/05 ראמי עותמאן נ' מ"י


המערער נהג בטנדר מסוג טויוטה, מכיוון צפון לדרום בואכה צומת העוגן. אותה שעה נהגה ממערב למזרח ענת שגיא ז"ל במכונית מסוג סובארו, ואף היא התקרבה לצומת. משאית שהיתה נהוגה בידי יגאל בנימיני, והיתה בכיוון מדרום לצפון, המתינה בעצירה מוחלטת בצומת, בנתיב הפנייה מערבה.

 

נטען, כי בעת שנדלק האור הירוק בכיוון הסובארו החלה המנוחה בנסיעה, וכאשר היתה בתוך הצומת ממש פגעה בה הטיוטה בה נהג המערער, בעקבות כך שהוא לא ציית לאור האדום ברמזור שדלק בכיוון נסיעתו. המערער הורשע בעבירת הריגה, ובעקבות כך גזר לו בית המשפט המחוזי בתל-אביב שנתיים וחצי מאסר, שנה וחצי מאסר על-תנאי, ופסילה מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה במשך 10 שנים.


האם חציית הצומת באור אדום מקימה למערער חזקת מודעות לסכנה שאפשר שתתרחש?


1. גרסתו של המערער היתה כי נכנס אל הצומת באור ירוק, וכי עובר לכניסה בדק שוב ושוב כי אכן האור הירוק הוא לצידו. אלא שגרסה זו הוכחה כגרסה כוזבת, ועתה מסכימים הכל כי המערער נכנס לצומת באור אדום. אם אין די בכך, הנה כניסתו של המערער לצומת היתה ב"שעטה".


2. בנסיבות העניין אין לי להסיק אלא זאת, שלא זו בלבד שהמערער נכנס אל הצומת באור אדום, אלא שידע הוא גם-ידוע כי האור שלצידו אור אדום הוא ובכל זאת נכנס אל הצומת במהירות.


3. תאונות הדרכים בארץ לבשו ממדים מבהילים, ותרומתם הזעומה של בתי-המשפט יכולה שתבוא, בעיקר, בהענשת העבריינים כראוי. עברייני-תנועה הם, על דרך הכלל, אנשים מן-הישוב, אנשים "נורמטיוויים" כפי שנהוג לכנותם. אלא שאל לנו ללכת שולל. בקפחם חיי אדם, כפי שהמערער קיפח את חייה של אישה צעירה, הופכים אותם אנשים "נורמטיוויים" לעבריינים מן השורה, ובהיותם מה שהם חובה היא המוטלת עלינו למוד להם כרישעתם.


לסיכום, חציית צומת ברמזור אדום מקימה חזקה כי הנאשם ידע כי הוא לוקח סיכון שיפגע אדם או רכוש.