ע"פ 10332/03 חיים בלייכר נ' מ"י


ביום 7.12.01 אירעה בצומת ממרא תאונת דרכים, בה התנגשו זה בזה שני כלי רכב - רכב סיטרואן מסחרי שהיה נהוג על ידי המערער, ורכב פרטי מסוג פורד שהיה נהוג על ידי עובד פדאל, צעיר בן 23 שנים בעת התרחשות התאונה, אשר נהרג בעקבותיה.

 

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירת הריגה לאחר שמחומר הראיות עולה כי בין היתר, לא נתן זכות קדימה לרכב הפרטי.


מהי משמעות החובה ליתן זכות קדימה?


1. הוכחת המודעות הצפונה בנפשו של הנאשם אינה קלה. ללא הודאה מצד הנאשם בקיום המחשבה הפלילית, נדרשות, בדרך כלל, ראיות חיצוניות להוכחתה. לעיתים, על הפוסקים להיעזר בחזקות עובדתיות המקימות חזקה בדבר קיומה של המודעות האמורה.

 

כשחזקה עובדתית כזו אינה נסתרת, וכאשר כלל נסיבות המקרה אינן מביאות לספק בדבר התאמתה של החזקה להוות תשתית למסקנה, ניתן לסמוך עליה כראיה למודעות הנדרשת שקיננה אצל הנאשם.


2. מתן זכות קדימה על ידי המערער פירושה, בנסיבות העניין, הוא מתן זכות קדימה לרכב בעל הזכות, בהתחשב במרחק שלו מהצומת ובהתחשב במהירות נסיעתו, תהיה אשר תהיה המהירות.

 

לשם קיום הזכות, על החייב במתן זכות קדימה להמשיך ולעקוב אחרי הרכב בעל זכות הקדימה, על מנת להבטיח שהוא אמנם אינו מסכנו בכניסתו לצומת. בכך לא עמד המערער בענייננו.


לסיכום,

 

המערער הכיר את הצומת בו היתה התאונה וידע את הצורך ליתן בו זכות קדימה. מכאן, בצירוף נסיבות המקרה, קמה חזקת מודעות לסיכון שאפשר שיתרחש כתוצאה מאי מתן זכות קדימה.