שופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה רון שפירא החליט לקבל עתירת העותר ג'האד נצאר ולבטל את החלטת המדינה, לפיה סורבה בקשת העותרים הנשואים לאיחוד משפחות (אזרחית ישראלית המתגוררת בכפר ג'ת ותושב הרשות הפלסטינאית מהכפר עתיל שבנפת טול כרם) וכן לקבל בקשתם לבטל את ההחלטה הדוחה את בקשת העותר לקבלת היתר שהיה בישראל.
השופט נתן צו המורה למדינה לאפשר את המשך הליך איחוד המשפחות וליתן לו היתר כניסה לישראל, שיוכל להיבחן מעת לעת ע"י גורמי הבטחון, תוך שמירה על סמכותם לנקוט בכל הליך נדרש, ככל שיתברר כי העותר עוסק בפעילות אסורה או שיש מידע חדש לפיו נשקפת סכנה לשלום אזרחי ישראל מכניסתו לתחומי מדינת ישראל.
העותרים נישאו ביום 9/4/1996 ומאז נולדו להם ארבעה ילדים המתגוררים עם אימם בג'ת. מאז נישואיהם הם מנסים להסדיר את כניסתו של העותר לישראל ומעמדו .
על אף החלטת משרד הפנים, המבוססת על המלצת השב"כ, שלא לאשר את כניסת העותר לישראל, המשיך המפקד הצבאי להעניק לעותר היתרי כניסה לישראל לצרכי מסחר ולמעשה המשיך העותר להיכנס לישראל בניגוד להחלטת המדינה ואולם על פי היתר מהמפקד הצבאי.
עתירה זו הינה המשך לעתירה קודמת שנדונה בבית משפט זה, שם ניתן פסק דין (ביום 29/9/09 ) ובהמשך, ביום 18/1/10, ניתנה החלטה נוספת בהליך לפי פקודת בזיון בית משפט לאחר שנדונה טענת העותרים לפיה אין המדינה מקיימת את פסק דינו של בית המשפט.
בהחלטה שניתנה קבע בית משפט זה, אגב ביקורת על התנהלות המדינה, כי ההליך הנכון בו על העותרים לנקוט הוא בדרך של הגשת עתירה חדשה. בהתאם הוגשה עתירה זו.
העותרים טענו כי למעשה נערך להם שימוע למראית עין, לכאורה כדי לעמוד בהנחיות בית משפט זה כפי שפורטו בפסק הדין שבעתירה הראשונה והמדינה לא שקלה את השיקולים הנדרשים לעניין, לרבות מתן המשקל המתאים לזכות לקיום ולשלמות התא המשפחתי, אל מול השיקול הבטחוני שבסמכות המדינה לשקול.
המדינה טענה כי לא נפל פגם בהליך השימוע, שכן העותר היה מיוצג בהליך השימוע ע"י עו"ד ויכול היה להעלות כל טענה כפי שימצא לנכון וכי המניעה הבטחונית בעטיה סורבה בקשת העותרים מבוססת על מידעים המספקים תשתית ראייתית מספיקה לצורך קבלת ההחלטה המנהלי.
השופט שפירא פסק כי המדינה לא שקלה את השיקולים הנדרשים לשם החלטה שעניינה הפסקת הליך מדורג במסגרת של איחוד משפחות ומתן החלטה לאיסור כניסת העותר לישראל וכי במסגרת השימוע שנערך ובמסגרת בחינת הנתונים לא נבחנו הטענות בדבר מרכז חייו ועדכניות המידעים בעניין מעורבותו בפעילות של יצור אמל"ח, כפי שיוחס לו בשימוע, או בכל פעילות אחרת שיש בה כדי לסכן את בטחון המדינה או את שלום הציבור.
עוד ציין השופט כי הוא קובע בצער כי עורכת השימוע ו/או ראש דסק צפון במנהל האוכלוסין והגורמים האמונים על הדיון בבקשת העותרים לא הפעילו את שיקול הדעת הנדרש, לא בחנו נתונים ולא שקלו את השיקולים כפי שהנחה בית המשפט אלא קיבלו את עמדת שירות הבטחון הכללי בלי בדיקה ומבלי להביא את עמדת שירות הביטחון הכללי, עמדה שיש לתת לה משקל, אל מול יתר הנתונים שעל הרשות המנהלית לשקול.
השופט הוסיף כי הצביע כבר בפסק הדין שבעתירה הראשונה על הפער שבין עמדת השב"כ לבין עמדת גורמי הצבא, כאשר היד האחת אוסרת את כניסת העותר לישראל והיד השנייה מעניקה לו את ההיתר.
העובדה כי גם לאחר מכן נמשכת אותה תופעה ובפועל לא מצטבר כל מידע חדש המצביע על סיכון מעצם כניסת העותר לישראל, כל אלו מצביעים על כך שלמניעה הביטחונית הנטענת אין בסיס מוצק המצדיק את הפסקת הליך איחוד המשפחות, זאת כאשר נערך האיזון בין השיקול הביטחוני לבין השיקול המשפחתי הפרטני, איזון שכאמור לא נשקל כלל במקרה זה .
השופט שפירא הבהיר כי אין באמור בפסק דין זה משום סופיות דיון באופן המונע מגורמי הבטחון למלא אחר חובתם ולהמשיך ולבדוק אם יש בכניסת העותר 2 לישראל כדי לסכן את שלום הציבור. מובן כי גורמי הבטחון השונים ימשיכו בכל פעילות נדרשת כדי לפקח על העותר 2 וכדי להבטיח שכניסתו לישראל לא תגרום לכל סכנה. ניתן יהיה לבחון את עניינו לרבות את כניסתו לישראל, בכל פרק זמן וככל שיצטברו ראיות המצביעות על מעורבותו בפעילות שיש בה כדי לסכן את שלום הציבור תוכל המשיבה לשקול שוב את ענינו של העותר, הכל במסגרת של ההליך הנכון תוך בחינה זהירה וקפדנית של מכלול הנתונים שעליה להביא בחשבון בכל החלטה בענינו של עותר זה, כמו גם אחרים כמותו.
בכפוף להערה הנ"ל ותוך שמירה על כל סמכויות גורמי הבטחון לנקוט בכל פעולה שיש בה כדי למנוע את סיכון שלום הציבור, נתן השופט צו כמבוקש בעתירה וקבע כי המדינה תישא בהוצאות העותרים בסכום של 25,000 ₪ שיישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
עת"מ 1196-05-10
.jpg)
.jpg)
.jpg)
