מאת: הילה פורת, עו"ד*

 

מעסיק של עובד, קיבל לידיו צו עיקול על משכורתו של העובד. לימים, איבד המעסיק את צו העיקול ועל כן לא העביר להוצאה לפועל את הסכומים שניתנים לעיקול מתוך משכורתו של העובד.

 

כתוצאה מכך, חייבה לשכת ההוצאה לפועל את המעסיק בחוב של העובד וזאת לאור רשלנותו. האם פעלה לשכת ההוצאה לפועל כדין?


סעיף 8 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, דן בהגבלות עיקול העברה ושעבוד של שכר. עפ"י הסעיף הנ"ל ועפ"י סעיף 5(א) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980, ישנו סכום הפטור מעיקול, אותו על המעסיק להעביר לעובד (אלא אם מדובר בחוב מזונות), אך באשר ליתרת השכר חלה חובה על המעסיק להענות לצו העיקול.

 

למעסיק אין את הזכות לעשות דין לעצמו ולא להעביר את הכספים המעוקלים ללשכת ההוצאה לפועל או לפעול בניגוד לצו העיקול.

 

ב-1127/05 פרומנט ניהול פרוייקטים נ. קובי שמעון ואח' (ניתן ביום 16.6.2005 בבית המשפט המחוזי בחיפה), נידון מקרה של מעסיקה שלא עיקלה את משכורותיו של העובד למרות שקיבלה לידה צו עיקול. המעסיקה טענה כי נשלח אליה טופס לא מתאים לעיקול משכורת.

 

בית המשפט דחה את טענתה של המעסיקה וקבע כי עם הטלת העיקול היה על המעסיקה להודיע לראש ההוצאה לפועל כי היא טוענת שצו העיקול שהוטל אינו חל עליה או לחילופין לבקש הבהרות ביחס להחלטת ראש ההוצאה לפועל.

 

משהפרה המעסיקה את צו העיקול היא חויבה, במקום העובד, לשלם לנושה את מלוא סכום העיקול, בניכוי חלקו המוגן בשכר של החייב עד לסילוק החוב.

 

לפיכך, נראה כי הפרת צו עיקול על ידי מעסיק, בין אם במכוון או ברשלנות, מסכנים את המעסיק בחיובו בתשלומי החוב במקום העובד.