היקף תחולתו של עקרון השוויון בתשלום חובות

ת"א 397/81 חביב קשת נ' זוהר גרינברג מפרק

המבקשים התקשרו בתמורה ובתום לב עם פ.ב.צ. חברה לבנין בע"מ (בפירוק) ביום 18.12.80 בהסכם לרכישת חנות בבנין שהחברה הקימה ברחוב סוקולוב 90 בהרצליה . החברה נקלעה לקשיים כספיים ועקב כך, הוגשה ביום 22.2.81 בקשה לפירוק החברה.

צו הפירוק ניתן ביום 15.12.82 והמשיב 1מונה למפרק החברה. המבקשים מצידם עמדו בכל התחייבויותיהם ותשלומיהם על-פי ההסכם עם החברה.

המבקשים טוענים כי הינם בגדר נושים מובטחים ומועדפים בחברה. המבקשים מבססים את טענתם הנ"ל על החלטתי לפיה ניתן להכיר בזכויותיהם של המבקשים כלפי החנות כזכויות שביושר היוצרות זכות קנינית כלפי נכס שתמורתו שולמה והוא קיים בעין.

אמנם בית-המשפט שחרר את החברה בפירוק מהתחייבותה לאור היותה "נכס מכביד" אולם המבקשים טוענים כי לפי סעיף 361(ב) [6] לפקודת החברות ויתור כזה אינו פוגע בזכויותיו של אדם אחר, ולכן זכויותיהם בנכס נותרו זכויות מהסוג הקנייני, כך שנשמרת להן זכות הקדימה והיתרון כלפי נושים אחרים.

האם המבקשים הינם בגדר נושים מובטחים ומועדפים?

1. הכלל הוא, שנכסים בפירוק או בפשיטת רגל מחולקים בין הנושים תוך התעלמות מההתחייבויות הרגילות. על-מנת להפר את עקרון השוויון בין הנושים יש צורך בהוראת חוק מפורשת.

2. המבקשים אינם נכנסים לגדר חליפות סע' 354[6] הקובע מי הם החובות בני הקדימה. זאת ועוד, אין להם גם זכות קניינית שכן כל עוד לא נגמרה עסקת הרכישה ברישום, הרי התחייבות לעשיית עסקה במקרקעין אינה זכות קניינית.

הגנה מסוימת קיימת לרוכש אם נרשמה לזכותו הערת אזהרה, אלא שלטובת המבקשים בענייננו מעולם לא נרשמה הערת אזהרה. מכיוון שהמבקשים אינם נהנים מאיזו שהיא הגנה מיוחדת בדין, הרי חל הכלל שנכסים בפירוק או בפשיטת רגל מחולקים בין הנושים תוך התעלמות מהתחייבויות רגילות.

3. לאור סעיף 353לפקודת החברות [6] הקובע את תחולת דיני פשיטת רגל על פירוק מחמת חודל פרעון, ניתן לפנות להגדרת "חוב בר תביעה" שבסעיף 1לפקודת פשיטת הרגל: כל חוב או חבות שניתן לפי פקודה זו לתבעם בפשיטת רגל. השבת התשלומים למבקשים הוא בבחינת "חוב בר תביעה".

לגבי זה קובע סעיף 76לפקודת פשיטת הרגל כי "תביעות שהוכרו לפי פקודה זו ישולמו, בכפוף להוראותיה, בשיעור שווה לפי סכומים ובלי כל העדפה". הסכום שתובע מי שנפגע עקב ויתור על "נכס מכביד" הוא בבחינת חוב בר תביעה בפירוק, ובהעדר דין קדימה ספציפי ומפורש הוא ישולם בלי כל העדפה.

4. יחד עם זאת, לבית-המשפט סמכות רחבה, לא לפעול לפי הדין היבש במובן של "ייקוב הדין את ההר", אלא סמכות לפעול "כפי שייראה לו צודק", כאשר שיקולי הצדק בענין זה צריכים להיות לפי עובדותיו של כל מקרה.

על-פי הצדק יש להשיב למבקשים את הסכומים ששילמו עבור החנות לפי ערכם הדולרי ופרט לזה - אם יש הפרשי הצמדה, לא יחול לגביהם דין הקדימה שנקבע לענין סכום ההשבה הכולל

לסיכום,

למבקשים זכות לקבל הכספים ששילמו עבור החנות שהיא זכות לקבל דיבידנד על-פי החוב שיאושר להם בהוכחת החוב שיגישו ואולם אין להם כל זכות קדימה ביחס לנושים אחרים. במקרה דנן, אין להפר את עקרון השוויון בין הנושים לעניין סכום ההשבה הכולל.