כיצד מוכחת שכרות ברמת וודאות מספקת להרשעה בנהיגה בשכרות?

רע"פ 3503/04 אהרון נ' מ"י

ביום 20.9.2001, נהג המבקש ברכב בתל-אביב. לפתע סטה הרכב שמאלה ופגע ברכב אשר חנה במפרץ חנייה בצד שמאל של הכביש.

כתוצאה מהפגיעה נהדף אותו רכב אל-עבר שני כלי-רכב נוספים שחנו לצדו. כלי-הרכב נהדפו קדימה והתנגשו באדנית אבן אשר נמצאה במקום. כתוצאה מן התאונה ניזוקו כלי-הרכב.

לאחר התאונה לא עצר המבקש את רכבו במקום אלא המשיך בנסיעה מהירה, החנה את רכבו ולא השאיר את פרטיו על-גבי כלי הרכב שניזוקו אלא נכנס למועדון בקרבת מקום.

משיצא מן המועדון והודע לו על-ידי איש משטרה שהיה במקום כי הוא מעוכב, החל המבקש מתפרע, משתולל ומקלל.

המבקש סירב לעלות לניידת המשטרה ולמסור דם לבדיקת שכרות אשר נתבקשה הואיל ומפיו נדף ריח אלכוהול. המבקש נעצר אפוא והושם באזיקים. המבקש הורשע בנהיגה בשכרות, נהיגה בקלות ראש ואי השארת פרטים.

כיצד מוכחת שכרות ברמת וודאות מספקת להרשעה?

1. בית-המשפט לתעבורה קבע כי המבקש נהג במצב של שכרות על סמך עדויות השוטרים ועדי הראייה אשר נכחו במקום. הכרעת-הדין מפורטת ומעוגנת היטב בחומר הראיות אשר הונח לפני בית-המשפט ובהתרשמותו מן העדים אשר הופיעו לפניו.

2. מנגנון הבדיקה המפורט בתקנות (בדיקת דם, בדיקת שתן או בדיקת נשיפה) אינו בא להוציא מתחולתו את מי שהוא שיכור אליבא דכולי עלמא, על-פי ראיות המובאות לפני בית המשפט.

3. ניתן להוכיח נהיגה במצב של שכרות ללא הסתמכות על בדיקה מדעית, והלכה זו מיושמת בכל מקרה ומקרה על-פי נסיבותיו ועל-פי טיב הראיות. כך עשו בתי-משפט קמא בעניינו של המבקש, וכך יעשה כל בית-משפט אשר ידון בסוגיה זו. כל מקרה יוכרע על-פי נסיבותיו, ואין לומר כי בשל סיבה זו בלבד הרף הראייתי לגבי הוכחת נהיגה במצב שכרות אינו ברור.

לסיכום,

ניתן להוכיח נהיגה במצב של שכרות ללא הסתמכות על בדיקה מדעית כאשר כל מקרה יוכרע על פי נסיבותיו ואין כל פגם בהוכחת הרף הראייתי באופן זה.