שופטת בימ"ש השלום בעכו, שושנה פיינסוד-כהן דחתה תביעה כנגד המועצה המקומית נחף, שהגיש תובע שאביו הינו חבר המועצה המקומית נחף וסגן ראש המועצה, בגין שכירות מבנה בבעלותו, בהיותו חוזה בלתי חוקי, הנוגד איסור מפורש בדבר התקשרות בחוזה בין קרוב משפחה של חבר מועצה למועצה; אי תחולת הסייגים המאפשרים התקשרות בחוזה כזה למרות האיסור, בהעדר אישור המועצה ברב של שני שלישים ובהעדר אישור שר הפנים.
השופטת קבעה כי המועצה אינה חייבת ואף אינה רשאית לשלם לתובע אשר התקשר עמה ביודעין בניגוד לחוק.
פסק הדין עוסק באיסור התקשרות בין חבר מועצה של רשות מקומית או קרובו לבין הרשות המקומית – איסור שמטרתו למנוע ניגוד עניינים ומראית עין של ניגוד עניינים בהתקשרות המועצה עם מי קרובי משפחה של חברי מועצה.
רקע:
תביעה זו עניינה דמי שכירות בסך 48,048 ₪ עבור נכס, בית בן 6 חדרים ששכרה הנתבעת, מועצה מקומית נחף, מאת התובע, המשכיר, מר חוסיין מוחמד. בעת ההתקשרות בין הצדדים אביו של התובע היה חבר המועצה המקומית של הנתבעת וכן סגן ראש המועצה.
החוזה על פיו שכרה הרשות המקומית בית מבנו של חבר המועצה המקומית בוטל לאחר 16 חודשים, בשל איסור ההתקשרות הנ"ל, אולם, אין מחלוקת כי למשך 16 חודשים, אכן שכרה הרשות המקומית את הבית ועשתה בו שימוש ולכאורה נמצאת מתעשרת.
התובע טען כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום, הן עפ"י דיני החוזים והן מכוח עשיית עושר ולא במשפט שכן הסכם השכירות חתום ע"י ראש המועצה והגזבר, בהתאם לדרישת החוק והתחייבותם אמורה לחייב את המועצה, אשר עשתה שימוש בפועל בנכס.
הנתבעת טענה כי מ דובר בחוזה בלתי חוקי שכן לא אושר בהליך המתאים ואין לאוכפו מכוח דיני עשיית עושר.
השופטת פיינסוד קבעה כי המ דובר בחוזה שכירות בין המועצה לבין בן של חבר מועצה ולפיכך, מצוי הוא בלבו של האיסור הגורף בדבר התקשרות בין המועצה לקרוב של חבר מועצה. ( נכלל במסגרת האיסור הכללי שבסעיף 103 א(א) לצו המועצות המקומיות).
החוזה לא אושר על פי התנאים הנדרשים ולא חלות נסיבות מיוחדות המוציאות אותו מכלל האיסור הגורף בדבר התקשרות בין רשות מקומית לקרוב של חבר מועצה. לאחר בטול החוזה בגין איסור ההתקשרות (כבמקרה זה כעבר 16 חדשים) החוק מזכה את המועצה בזכות שלא לשלם את שוויו של מה שקיבלה על פי החוזה, כלומר, פוטר את המועצה במקרה זה מתשלום דמי השכירות עבור אותם 16 חודשים.
השופטת פיינסוד כהן מצאה לנכון לקבוע בפסק הדין כי המשכיר אינו זכאי לתשלום בגין אותם חודשי שכירות בפועל, גם לא מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, שכן הכשרת התשלום באמצעות דיני עשיית עושר ולא במשפט הינה סיכול כוונת המחוקק.
חיוב המועצה בתשלום מכוח החוזה, שנערך שלא כדרישת החוק, יביא לעקיפת הוראות החוק. מאידך, שלילת כל תשלום מאת התובע תביא להתעשרות המועצה, אשר עשתה שימוש בנכס ללא כל תשלום.
הפתרון שנבחר ( בסעיף 103א(ג) )הוא העדפה של התעשרות המועצה על חשבון קרוב המשפחה שהתקשר עימה בניגוד לסעיף, הוא קובע במפורש כי זוהי התוצאה של הפרת הוראותיו. לפיכך המתקשר עם המועצה שלא בהתאם לסעיף, נוטל על עצמו סיכון זה.
התובע חוייב לשלם לנתבעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.
ת.א. 4962-07 ניתן 1.7.10
.jpg)
.jpg)
.jpg)
