ת 25113/08 מ"י נ' גפן זאב


בכתב האישום נטען כי הנאשם נסע ברחוב ז'בוטינסקי בבני ברק ממזרח למערב ופנה ימינה לרחוב נורדאו. תוך כדי נהיגה השתמש הנאשם בטלפון נייד כאשר יד ימין אוחזת בטלפון בצמוד לאוזן הימנית.

 

השוטר היה מחוץ לניידת ברחוב נורדאו 5 בקשר עין רצוף עם הנאשם והבחין בו ממרחק של 12 מטר עד לעצירת הרכב.כשסימן השוטר לנאשם לעצור הוריד הנאשם את הטלפון מהאוזן.

 

הראות הייתה טובה ומזג האוויר בהיר. השוטר ציין בדוח כי ברכב מותקן טלפון קבוע וכי הנאשם מצידו טען שלא השתמש בטלפון הנייד. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, עבירה בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה.


האם יש להרשיע את הנאשם?


1. הדו"ח שכתב השוטר מפורט ביותר, הוא מציין את מיקום עמידתו המדויק, את המרחק שבו ראה לראשונה את רכב הנאשם, את האופן בו החזיק הנאשם את הטלפון הנייד, את העובדה שהנאשם הרחיק את הטלפון מאוזנו כשהבחין השוטר.

 

על כל אלה, יש להוסיף כי הנאשם הודה שנסע במהירות איטית ולא הכחיש כי השוטר יכול היה להבחין בו בעת שפנה ימינה לרחוב נורדאו. עובדות אלה מחזקות את גרסת התביעה.


2. אמנם לנאשם טלפון קבוע ברכב, אך שימוש בטלפון הנייד אינו מתייחס רק לביצוע שיחות בטלפון אלא מדובר במונח רחב, הכולל שמיעת הודעות, חיפוש מספר טלפון ועוד.

 

יש להדגיש בהקשר זה כי הנאשם לא טען ולא הוכיח כי לטלפון הקבוע שברכב ולטלפון הנייד שהחזיק ברשותו במועד האירוע - היה מספר מינוי זהה, דבר שיכול היה לתמוך בטענתו כי לא הייתה סיבה מצידו להשתמש בטלפון הנייד.


לסיכום,

 

במקרה דנן, הנאשם לא הוכיח כי לטלפון הקבוע שברכב לטלפון הנייד שהחזיק ברשותו היה מספר מינוי זהה מה שהיה תומך שטענתו שלא השתמש בטלפון הנייד.