כיצד מוכחת עבירה של נהיגה תחת השפעתו של משקה משכר?

ע"פ 30409/06 אליק חייאב נ' מדינת ישראל

ביום 27.4.04 נהג המערער רכב משא, ונסע ברחוב שערי ירושלים מכיוון רמות לכיוון צומת ויצמן. המערער נהג ברכב, בתנועות "זיגזג", כשהוא תחת השפעתם של משקאות משכרים.

נהג רכב אלמוני צפר למערער, אשר נעצר בינתיים בימין הדרך, לפני הצומת. הנהג ירד להעיר לו על אופן נהיגתו. המתלונן, אשר נסע אף הוא במועד האמור, בכיוון נסיעתו של המערער, הגיע מאחוריו ועקפו מצד שמאל. בהיותו לקראת סוף העקיפה, החל המערער בנסיעה והתנגש ברכבו של המתלונן.

המערער נלקח על ידי בוחן תנועה, בהסכמתו, לבית חולים, על מנת למסור דגימת דם לצורך בדיקת שכרות, אך חזר בו מהסכמתו וסרב לבצע הבדיקה. מן האמור עולה, כי המערער היה חסר זהירות כאשר נהג ברכב בעודו נתון תחת השפעתם של משקאות משכרים וכן כאשר החל בנסיעה, מבלי להתחשב בתנועת רכבו של המתלונן ובזאת גרם לתאונת דרכים – בה ניזוקו כלי הרכב.

כיצד מוכחת עבירה של נהיגה תחת השפעתו של משקה משכר?

1. הראיות הצומחות מן הבדיקה המדעית נועדו לכלול את אלה, הנחשבים לשיכורים ומשכך הנהיגה אסורה עליהם, נוסף לאותם אלה, אשר התנהגותם החיצונית הברורה בעליל מספקת ראיות, המוכיחות שכרותם, מעבר לספק סביר.

2. במקרה דנן, בטופס המאפיינים די כדי לבסס ביצועה של העבירה. בטופס צוין, כי מפיו של המערער נדף ריח אלכוהול חזק, התנהגותו הייתה רדומה, הליכתו הייתה "מזוגזגת" עד כי השוטר נאלץ לתמוך בו לעיתים, הוא לא זכר מספר הטלפון של קרוביו כאשר רצה ליצור עימם קשר, וכן הרבה לאיים ולקלל.

ככלל נראה המערער "מסטול", הגם שטען כי לא שתה וכי לא נהג כלל ברכב. מערכת ראיות שכזו, לדידו של בית המשפט העליון, יכולה להוות ראיה לדבר שכרותו של נהג פלוני אף בהעדר הוכחה מדעית.

לסיכום,

די בטופס המאפיינים כדי להוכיח, מעבר לספק סביר, נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים גם במקרה בו לא הוכחה שכרות לפי בדיקה מדעית.