פסילה בפועל לנהג שנתפס בנהיגה בשכרות

ע"פ 5120/08 מ"י נ' דיניאור אקרמוב

המשיב הורשע בעבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיף 62 (3) לפקודת התעבורה, כאשר בבדיקת הנשיפה שנערכה לו נמצא ריכוז אלכוהול של 480 מיקרו גרם בליטר אוויר.

בית משפט קמא גזר על המשיב את העונשים הבאים: פסילה מלהחזיק ולקבל רישיון נהיגה ל-24 חודשים, בסיווג המאפשר למערער לנהוג בחלק משעות היום ברכבו הפרטי, פסילה על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים וקנס כספי בסך 3,000 ₪.הערעור מופנה כלפי קולת העונש.

האם יש לפסול בפועל את רישיונו של המשיב?

1. אכן כמדיניות ראויה יש להשית עונשי פסילה בפועל כדי למגר את התופעה של נהיגה בשכרות, מדיניות אשר עוגנה בדברי החקיקה עת קבע המחוקק בחוק תקופת פסילה מינימאלית בת שנתיים ימים לצד עבירה זו, כמענה לתופעה החברתית המסוכנת של נהיגה בשכרות אשר גובה קורבנות בנפש וברכוש.

2. במקרה דנן ראה לנכון בית משפט קמא לסטות ממדיניות הענישה בדרך של סיווג עונש הפסילה וזאת כדי לא לגדוע את מקור פרנסתו של המשיב. אלא, שככל שנכון היה ליתן את הדעת לשיקול זה שגה בית משפט קמא באיזון כלל השיקולים ולא נתן את המשקל שראוי היה לתת לאינטרס הציבורי העומד מנגד.

סיווג עונש הפסילה בצורה כה גורפת לכל תקופת הפסילה ומבלי לסווגה לסוגי כלי רכב כי אם לשעות נהיגה מחטיא במידת רבה את מטרת הענישה. אי לכך, הסיווג עליו הורה בית משפט קמא יחול רק על תקופה בת 12 חודשים כאשר ביתר התקופה יעמוד הסיווג בתוקפו.

לסיכום,

כמדיניות ראויה יש להשית עונשי פסילה בפועל כדי למגר את התופעה של נהיגה בשכרות.